ארבעה צירי ידע בהדרכה,גיל כרוז

           

אני מציע ארבעה צירים של ידע המצויים בהדרכה. שני צירים המתייחסים לידע על המקרה ושני צירי ידע שהאנאליטקאי מסיק מן ההתנסות האנאליטית שלו. ארבעת צירי הידע הללו נוכחים במידות שונות בכל הדרכה, בתלוי בנקודה בה מצוי הפרקטיקן.

1. יישום התאוריה והטכניקה בקליניקה: פרקטיקנים משדה בריאות הנפש פונים ומבקשים "סופרוויז'ן" מאנאליטקאי, מתוך שהם רואים בפסיכואנאליזה טכניקה, גוף של ידע חשוף, ומכחישים את האובייקט הכלול בה. ציר זה יכול להיות שלב הכרחי על מנת לשאת במועקה הכרוכה בכניסה לעולם הקליניקה. לעתים קרובות, הפניות האלה להדרכה אינן מלוות בכניסה של הפרקטיקן לאנאליזה. כתוצאה מכך, ההדרכה מחייבת עבודה מקדימה, כדי שהסובייקט יבחין בעמדתו ביחס לחור שבידע אשר דוחק בו לבקש הדרכה. במילים אחרות, יש ליצור אצלו את הלא מודע, במידה שהדבר אפשרי. ההבחנה בין ההדרכה לבין הפגישות המקדימות לאנאליזה נמחקת כאן.

2. בניית המקרה: פרקטיקנים של הפסיכואנאליזה, העובדים במוסדות או באופן פרטי, רוצים לדעת כיצד בנוי המקרה.למשל: פרקטיקנים שלקחו על עצמם להציג מקרה באחד ממוסדות הלימוד שלנו, באים להדרכה על מנת לעבוד על בניית המקרה אצל אנאליטיקאי. ההבנייה הזו מאפשרת להתקדם אל מעבר לאבחנה ולחלץ "ידע כיצד לעשות" עם המקרה. ואולם יש משהו בבניית המקרה שאינו מביא לקרוב אליו, אלא להתרחקות ממנו. הבנייה היא מסך הכרחי, פיקציה, אשר מאפשרת לנו לעבוד עם המקרה בפרקטיקה, אך מרחיקה אותנו ממה שמייחד אותו יותר מכל. אל הייחודי ניתן לגשת מתוך פרוק וניתוח (דה קונסטרוקציה) של הפיקציה. אני מתייחס כאן להערות של ז'אק אלן מילר במהלך פיפול 5: "בפסיכואנאליזה, המקרה הקליני אינו קיים!...הצגת המקרה הקליני כאילו הוא זה של הפציינט, זוהי פיקציה. זו העמדת פנים של אובייקטיביות"¹.

נעבור כעת לשני הצירים האחרים בהם הדגש מושם לא על הידע לגבי המקרה, כי אם על הידע הנוגע לאנאליטיקאי.

3. סביב הבניית הפנטזמה ונפילת האידאלים: לאנאליטקאים פרקטיקנים, מבלי שסיימו את האנאליזה, יש כבר איזו נקודת ראות על מסגרת הפנטזמה שלהם. למרות זאת, נקודת הראות הזו אינה תמיד מספיקה על מנת להמנע מן המכשולים הכרוכים בניהול הרפוי החל מן הפנטזמה של האנאליטיקאי. כאן, אין זו בניית המקרה שמהווה מסך המסתיר את המקרה, כי אם מסגרת הפנטזמה של הפרקטיקן. במקרים אלה, ההדרכה משמשת להחזרה של הפרקטיקן אל האווי של האנאליטקאי כפי שהוא חולץ אצלו. פרוש הדבר שההדרכה מתקדמת בכל פעם עד הגבול בו היא פוגשת את האנאליזה של הפרקטיקן, ושולחת אותו אליה. בנקודה זו, על סף הפנטזמה, האנאליטקאי יכול להיות יותר ראליסט, זאת אומרת שיש לו נקודת ראות לגבי הבלתי אפשרי במקרה ספציפי, וכתוצאה מכך, הוא יכול לאמוד את מה שאפשרי. הפנטזמה של "האנאליטקאי המרפא" היא דוגמה נפוצה למכשול בו פוגש ניהול הרפוי כאשר הפרקטיקה פועלת עם הפנטזמה כמצפן.

ואולם ניתן לציין סידרה של עמדות פנטזמטיות בהם האנאליטיקאי נוטה להתמקם כדי להתרחק מן הממשי של המקרה: הפרקטיקן הנוטה להתרגש, הרדום, המציל, הפתיין, המסור, המומחה, האדון, האבהי, האמהי, הלחוץ, זה שמחקה את האנאליטיקאי שלו, זה שעסוק ללא הרף במחשבה טורדנית, זה שקשוב לקאונטר טרנספרמס...

4. הידוק הסימפטום: כפי שציין ז'אק אלן מילר באותה התערבות בפיפול 5, קורה שהאנאליטקיאי יכול לראות את עצמו בתוך תאור המקרה, כמו ולסקז ב"לאס מנינאס"¹. אז, הפסיכואנאליטקאי יודע שעל מנת לתפוס מה שקורה ממשית בריפוי, אין שום ידע מקדים באחר כלשהו, יהיה אשר יהיה זה שמגלם אותו. בנקודה זו, האנאליטקאי כבר לא מדביק את המקרה בפנטזמה שלו, באידאלים שלו, בהזדהויות שלו. במקום זאת, הוא נוכח בטיפול דרך הסגנון האינטימי ביותר שלו, זה אשר נקבע בעת המפגש הטראומטי של הגוף עם המסמן. החל מן הרגע בו מהדהדת אצל הפרקטיקן הייחודויות הפרטית שלו כפי שהיא בודדה בהתנסותו האנאליטית, הוא יכול לחצוב מקום ולעבוד גם עם הייחודיות של הסובייקט המדבר אליו. זאת אומרת שהקליניקה מתנהלת החל ממה שההתנסות האנאליטית לימדה אותו על היחס האותנטי ביותר שלו אל הממשי. היחס החדש הזה אל ייחודי ואל הממשי, קצת פחות הגנתי, מאפשר לו, בהתאם למקרה: או ללוות את הסובייקט באותה דרך אל הנקודה בו הוא יצייר את גבולות ה"אחד לבד" שלו, ערוב של התענגות ומסמן. או לחצוב מקום לדיאלקטיקה כאשר הודאות היא רודפנית. או לחזק את העיגון של הסובייקט לאחר הגדול כאשר הדבר נחוץ. או לתמוך בעבודת הסובייט על האות, על פיתוח והרחבת הללשון שלו, על מנת ליצור סיפים להתענגות.

כך, האנאליטקאי המחוייב לעבודה האינסופית של בידוד הסימפטום שלו, יודע שהמאמץ ביחס למקרה שלו עצמו הינו תנאי ראשון לאפשרות לפעול על ייחודיות ההתענגות של סובייקט אחר. תנאי ראשון, אך לא מספיק. ההדרכה משמשת אז להתכווננות מתמדת, שוב ושוב, לנקודת אי הידע והבלתי ניתן לרפוי המהווה משענת לאקט האנאליטי.

גיל כרוז

¹. ז'אק אלן מילר, "לדבר עם הגוף שלך", מנטאל, כתב עת בינלאומי לפסיכואנאליזה, מס' 27-28.      

פניה של הדרכה, שלמה ליבר

Rosario Briones

                                                                                                                                                                        

לומר זאת על רגל אחת: באופן כללי, בהדרכה, אנו  מאירים, כך או אחרת, על שני פניה של האנליזה עצמה: הלא-מודע והאובייקט.

מודרך מספר על אנליזנט אחד, פרופסור מכובד ונודע. הוא מעלה 3 נקודות: הראשונה קשורה לנוהגו של האנליזנט לא להגיע לעיתים לפגישות "בלא שום הודעה מוקדמת". לא מזמן זה קרה שוב. בפגישה שלאחר מכן, האנליזנט, המדבר בגרמנית, התחיל את הפגישה באומרו: "Ich habe Sie am Dienstag versetzt.". המודרך שם לב לכפל המשמעות של משפט זה בגרמנית: 1. "לא הגעתי לפגישה ביום שלישי" ואם נדייק יותר בתרגום הגרמנית, בעברית היינו אומרים בלשון הסלנג: "הברזתי לך ביום שלישי",  ו-2. "משכנתי אותך ביום שלישי". הנקודה השנייה היא חלום שאותו סיפר האנליזנט כשבועיים לאחר מכן: "חלמתי ש-B (בת זוגו )עובדת על משהו, משהו הנוגע לרוע האדם בחברה. על משהו שלא משלמים עליו כיאות. כך שהועלתה השאלה, מהי עבודה טובה? הייתה לי ההרגשה שהיא עושה משהו טוב, היא מרפאה את החברה. חשתי זאת בחזה שלי, והתמלאתי בהרגשה מאד טובה וחמה". המודרך שואל: "רוע האדם"? והאנליזנט משיב: "כן, סוג של פושעים". הנקודה השלישית מעוררת מועקה של ממש אצל המודרך, והיא קשורה בתגובותיו של האנליזנט לקיטוע הפגישות. הוא מתרעם עליהם קשות, טוען כי אין הן תואמות את הנורמות ואת ההסכמים המקובלים בחברה, מכריז כי לא ימשיך באנליזה באם הדבר לא יפסק ועוד. בעקבות כך, המודרך מוצא עצמו מתלבט ומהסס מדי בחיתוך הפגישות, גם בשעה שהוא משוכנע למדי בתזמונם או בנחיצותן, ולא פעם דוחה אקט זה.

אמרתי למודרך, שהחלום המריח באפי מאירוניה כבדה, היווה הזדמנות טובה לשאול את הפרופסור המכובד, העוסק בענייני מוסר וחברה, משהו על "פשעיו" שלו. המודרך משיב כי הדבר לא עלה כלל על דעתו, אך בזה הרגע הוא נזכר ב"פשע" אחד עליו סיפר לו לפנים האנליזנט: "בגיל 14 לערך, בעת ששהה בבית הכפר של הוריו וסביו, הלך יחד עם חברתו, שהייתה כמדומה חברתו הראשונה, למסעדה המקומית, היחידה באזור. הם הזמינו משהו מתוק, גלידה כנראה. הגלידה לא הייתה טעימה, אני מניח שהקצפת שהתווספה לגלידה כבר לא הייתה טובה. אז הוא החליט באופן ספונטני לא לשלם ופשוט לחמוק משם יחד עם חברתו. משפחתו הייתה ידועה היטב בסביבה, ובעל המסעדה פנה אליה כדי להתלונן... אה! אני נזכר עכשוו כי לאחר שעזבו את המסעדה, לאחר ארוחת-החנם, בדרך אל ביתם, היה ביניהם משהו, לא מין ממש, אבל משהו בכיוון זה..."

-   מדובר אפוא בענייני תשלום, בכסף, אמרתי. כיצד הוא משלם לך?

-   אוי... כן, לפני כל פגישה, במזומן על פי רוב.                           

- לפני הפגישה?!

- כן, כי הייתה בעיה עם כך... האנליזנט התעכב ומשך את הזמן בסיום הפגישה, ובעיקר לאחר פגישה קצרה, באמצעות ההתעסקות בענייני תשלום, כמו חיפוש הארנק בתיקו, ספירת הכסף וכדומה. זה היה יכול להמשך כמה דקות. חשתי כי כל האפקט שעשוי היה להיות טמון בחיתוך הפגישה ובסיומה היה מתפוגג על ידי כך. לכן בקשתי ממנו לשלם בתחילת הפגישה.

- איך הוא קיבל זאת?

- לא עשה מזה שום עניין... משלם מיד וכפי שצריך... באמת    מפתיע, אם אני חושב על כך עכשוו.

-  על מה, אם כן, מזדרז המטופל לשלם? שאלתי. האם ייתכן והוא משלם על ה"הרוע" ההוא: על הגלידה שהזמין ולא שילם עליה ואחר כך אף הגדיל לעשות ו"התמלא", כמו בחלום, "בהרגשה טובה וחמה בחזה", כלומר התענג על "הדובדבן שבקצפת": על בת זוגו ל"פשע"? כשאתה קוטע פגישה, אתה כמו "גלידה לא טובה", או אם נתייחס לחלום: "עבודה לא טובה", שעליה היה נהנה מאד לא לשלם או לשלם "לא כיאות". אבל זה נראה רק כ"תנאי" לבאות, לקצפת שבדרך...

-נהנה "להבריז" לי? (המודרך פורץ בצחוק) אם כן, אז זה לא רע, זה אפילו די ממזרי מצדי, לא חשבתי על כך בכלל כשהצעתי לו זאת: הוא משלם לי בתחילת הפגישה כדי שלא "יבריז" לי בסופה.

-  לא, זה לא רע בכלל, ואם נתייחס לכפל המשמעות של המילה בגרמנית, אתה מעין משכונאי שלו, ואפילו המשכון שלו עצמו, אבל עוד נראה מהו באמת חובו ואיך הוא עומד לפרוע אותו...או אותך... מעבר לאידיאל המקצועי של "הבראת החברה".

- זה בעצם די רציני, אז אולי עדיף פשוט לחתוך את הפגישות ושישלם בסופן...

-כן, אבל בסופו של דבר, בדיעבד, אפשר לומר כי אופן התנהלותך בלא-דעת באנליזה הייתה תגובה לאופן בו הוא מיקם אותך בה, בהתאמה לאובייקט-משכון שלו, שטעמו המדויק עוד צריך להתברר. אבל, אתה יודע מה? גם האנליטיקאי הוא מעט "פושע" בשעה שהוא חותך את הפגישות, אבל זה "פשע" אחר, "פשע" כנגד שלטונו של מושג הזמן הקונבנציונלי וכנגד השיח הרווח המשווה ישירות בין זמן לכסף. מדובר ב"פשע" שהוא אתיקה אחרת, שיח חברתי אחר.

אין זה וודאי ה"הכול" של ההדרכה, אבל אם צריך אני לומר מה היא עבורי לבה של ההדרכה – שמא אומר "אידיאל ההדרכה" שלי? - אז זאת אומר: להפוך את הקושי המתגלה באנליזה או את דאגתו ומועקתו של המטפל לסוג של "ידע שמח", ולפעמים לידע שהבדיחה עם קשריה ללא-מודע, הוא האפקט שלה. הלא מודע הוא השיח של האחר, ופעמים המדריך, ברגעים מסוימים של קיפאון או שיתוק באנליזה, ואלה אינם חסרים על פי רוב, יכול לתפוס בו את מקומו הרגעי. זה מה שעשוי לשחרר את האיווי ולרענן משהו מן העמדה שהתאבנה.

אך מאידך, לפעמים ההפך הוא נכון: להסב את הידע ה-כמו "אובייקטיבי" שעמו מתעטף לעיתים המודרך, או אפילו ידע שהמסמנים הייחודים שעלו בפגישות לכדו - את עודף המובן - למועקה מסוימת, ל"רצינות" מסוימת, העשויים להעיד על עולו של ממשי או על גבולות המובן ועל ערך האקט האנליטי. לא פעם ההתוודעות להם כרוכה בשתיקה או בחיתוך הפגישות או בהצבעה על המקום שבו שוכן המודרך בהעברה, ובעיקר על מקומו כמראית-עין של אובייקט a.

וכך,במתח הזה שבין לא-מודע לאובייקט, בין "ידע שמח" למועקה, בין הבניה לאקט – נעה מטולטלת ההדרכה...

אולם, כך או כך, הפונקציה של ההדרכה טמונה בהפניית המודרך אל עובדת נוכחותו באנליזה, שהרי, בראש ובראשונה, כפי שאומר לאקאן, "הנוכחות  של האנליטיקאי היא עצמה גילוי של הלא-מודע"^[1] ויש אפוא "להכליל אותה בתוכי המושג של הלא-מודע".^[2] ומזווית מעט שונה, אם להשתמש במשפט המשקיף למרחק של ז'. א. מילר, "האנליטיקאי הוא חלק מן התמונה הקלינית"^[3] אשר אותה הוא מצייר לפנינו.

  

[1] Lacan, J., The Seminar, Book XI, The Four Fundemental Concepts of Psychoanalysis, Hoggarth Press, London, 1977, p. 125.    

[2] שם, ע"מ 127.

[3]מתוך: Miller J-A, "Speaking through one's body", Hurly Burly 11, May 2014

שאלה של הדרכה לא בלי אסכולה- שרון זוילי- כהן

Claude Monet

 בין הנתיב של אנליטיקאי כתוצר האנליזה שלו ואנליטיקאי על סמך הפרקטיקה שלו ופועלו אין קשר ישיר ומונח מראש.

האסכולה, כפי שמכוננת על בסיס הפרוצדורה של הפאס, נשענת על אי-יחס זה.

בשבילי, ברגע מסויים, הצטלבו הנתיבים. מה שהוא לא בלי קשר למקום דומה שתפסו עבורי האנליטיקאי/ת והמדריכ/ה.

אריק לוראן, ב "הכשרתו של הפסיכואנליטיקאי"[1], ממליץ לנו ללכת להדרכה אצל שני מדריכים שונים - איך אפשר לקרוא המלצה זו? על מה היא מצביעה?

המלצה זו ניתנה על ידי לוראן בזמן שכיהן כנשיא ה- EEP, ולהערכתי היא נוגעת בין השאר  לעובדה שהדרכה היא חובה לא עבור הסובייקט, כי אם עבור האסכולה, לעובדה שזה מתוך השיח האנליטי עצמו שנובע האיווי לתבוע הדרכה .

שם, בנקודה בה איווי וחובה נפגשים, לוראן ממקם את האחריות של האסכולה בהכשרה שהיא מעניקה ². ב- "הצעת אוקטובר" לאקאן כותב: "הפסיכואנליטיקאי אינו מקבל את הסמכתו אלא מעצמו בלבד... דבר  זה אינו עומד בסתירה לכך שהאסכולה נותנת ערבותה לכך שאנליטיקאי צומח מהכשרתו". 3

אפשר לומר שזה נוגע בעצם העובדה שמדובר בשיח עם אפקטים – אפקטים מרחיקי לכת- ושזה הודות לאנליזה שלך עצמך, שאתה ממקם עצמך במקום של הסוכן של שיח זה.

מה זה אומר להמליץ לנו? מה זה אומר הדרכה שלהם? שלנו? דווקא השימוש הזה בריבוי ,באופן פרדוקסאלי מאפשר לחוש משהו, על מה מדובר בעבודת אסכולה, שהיא של אחדים.

המלצה זו הינה אופן מסוים לטפל בשדה של הנחת הידע, הווה אומר למקם את הפסיכואנליטיקאי בתמונה.

"הפסיכואנליטיקאי בתמונה"⁴ - כותרת משנה במאמרו של מילר, מאפשר ללכת צעד נוסף עם ה"שלנו" ושלהם"[2]

יש מי שיודע, הוא בתמונה אודות יחס ישיר בין המטופל למטפל. יחס של הוצאה- הנגדה" זה שלו (של המטופל)} – זה שלי (המטפל, }או יחס סיבתי "זה שלי - כי זה שלו"

או האנליטיקאי בתמונה , כפי שמילר מציע עם וולסקז ב "לאס מנינאס", אותו ניתן למקם, אם הוא נלקח בחשבון בשיסועו.

ועוד  אומר, על האנליטיקאי לצייר עצמו אל תוך התמונה הקלינית. המלצה נוספת, אותה ניתן לקחת בחשבון.

מהו אותו צמיד שהבטיחה להכין לי אורה, בסוף לא מוצלח של טיפול?

מה שמאפשר לי למקם את הצמיד הזה הוא הקריאה שלי אותו. החל מההתערבות שלי והאפקטים שלה. זאת אומרת החל מההכשרה שלי.

זה הפירוש שלי לאנליטיקאי בתמונה. לאתיקה שלוקחת בחשבון את הסובייקט החל מהאופן בו נשמע.

Miller J-A, Speaking through one's body, Hurly Burly 11, May 2014⁴

http://giep-nls.blogspot.co.il/search/label/%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%94

1]  לוראן, הכשרתו של הפסיכואנליטיקאי, אלף ,1 1996.

²ההדרכה שלהם, וזאת שלנו, אריק לוראן,

http://giep-nls.blogspot.co.il/search/label/%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D%20%D7%A9%D7%9C%20%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%94

3 הצעת אוקטובר  על הפסיכואנליטיקאי של האסכולה, פורסם בפסיכואנליזה 10, תרגום אילנה רבין

[2]