16/1/15

חזרתו של חילול השם / ז'אק אלן מיל




חזרתו של חילול השם / ז'אק אלן מילר
  תרגום חופשי מצרפתית: גיא סנה

'הם ברברים' – אומרים בלי היסוס.  אך עם זאת הטרור הזה אינו עיוור, עיניו פקוחות, הוא מכוון מטרה. הוא גם אינו אילם, הוא קורא בקול: 'נקמנו את נקמתו של הנביא מוחמד!'.
חשבנו לעצמנו בסוף המאה שעברה שרעיונות כמו חילול השם, חילול הקודש, ניבול פה(ביחס לקדוש) – היו השאריות של זמנים עברו. ממש לא. חייבים להכיר בכך שעידן המדע לא הצליח לפוגג את המשמעות של הקדוש. שהקדוש איננו ארכאי. ללא ספק – דבר בו אינו ממשי. הוא עובדה של שיח, פיקציה, אך פיקציה כזו שמקיימת יחד סימנים של קהילה, אבן הראשה של הסדר הסמלי שלה. הקדוש דורש כבוד ויראה , אחרת  - יש כאוס. ואז סוקרטס מוזמן לשתות את הרעל. מאז שהאדם ישנו ומדבר, לא היה שום מקום וזמן שבו היה הכל חוקי.
חוץ מבפסיכואנליזה, התנסות מאד מיוחדת, נפיצה, ושעדיין בחיתוליה.
חוץ מבארצות-הברית, אך חופש הביטוי המובטח על ידי החוקה שם מוגבל על ידי איזושהי תחושה ייחודית של צניעות-הגינות. ובאופן הזה רובה הגדול של התקשורת נמנעה מלשכפל את הקריקטורות של מוחמד מפאת כבוד ל'סבלם הגדול' של המוסלמים. אותו עיקרון עבור ה'פוליטקלי קורקט'.
 אפקט מכאיב מאותת שהליבידו מעורב כאן בעסק.  אם הקדוש אינו ממשי  -  ההתענגות שמעבה אותו –  כן. הקדוש מגייס אקסטזה וזעם.  הורגים ונהרגים בשבילו. פסיכואנליטיקאי יודע מה נחשף כאשר מדגדגים לאחרים את ה'בלתי-נסבל' ( לאקאן). בגלל זה בודלר מצטט את בוסואה: 'החכם אינו צוחק כאשר זה רועד' –ונותן לקומי מקור שטני. או(בצרפתית גם: זהב), מה היה העקרון המנחה של הנאורות אם לא הצחוק? מסטר (Maistre) מדבר על ה"rictus' (חיוך) של וולטייר – 'החיוך המחריד' של מיסה(Musset). הדוקטרינות של המסורת לא הופרכו, מציין לאו שטראוס, אך הן מונעות על ידי הצחוק.
שארלי הבדו היה ביננו כמו החריג בנוף הלעג המייסד הזה.
קאבו, שארב, טינגו, וולינסקי – לא הבטיחו להיות קרובים/להיות שכנים(??)  עם האביר של לה-באר(??).
מאז 1825, אף אחד אצלנו לא ניסה לשחזר את חוק חילול השם.
כיצד קרה שהם מתו כקדושים למען חופש העיתונות? עולם השיח, שבעבר הפריד וחיבר/הדק, כעת מתקשר. יש אפילו שמקוננים  שהקדוש של אחד וה'כלום לא קדוש' של האחר – הינם קטבים מנוגדים. חוץ מלהחזיר לאחור את הסרט של הזמנים המודרנים ולגרש את כל הזרים, השאלה – שאלה של חיים או מוות, תהיה לדעת האם טעם הצחוק, הזכות לגחך, ניפוץ פרות קדושות –  -  האם כל אלה חיוניים לאופן ההתענגות שלנו  - כפי שהכניעה לאחד חיונית לאופן ההתענגות במסורת האיסלאמית.  
באשר לדיון המשפטי - הוא מסובך ומעסיק כעת את כל הדמוקרטיות המערביות (ראו בנושא זה את הסיכום שהתפרסם   לפני שלושה חודשים  באוניברסיטת קליפורניה. Profane : Sacrilegious Expression in a Multicultural World – ( חול: ביטויים של חילול קודש בעולם רב-תרבותי). בכל השנים מאז 1999, ניהלו באו"ם משא-ומתן על הנושא ביוזמתו של הארגון האיסלאמי לשיתוף פעולה. בגרמניה, באוסטריה, באירלנד – החוקים אוסרים על חילול של קדושה.  בריטניה חיכתה עד 2008 בשביל להפסיק להגן על הכנסייה האנגליקנית מחילול הקודש. צרפת מתאפיינת בקשיחות הדוקטורינה החילונית שלה.  לכמה זמן עוד? לא כתוב.  הי, צרפת! הקפה שלך הולך לעזאזל!(תרגום מקורב ל: Hey, France, Ton café fout le camp  ). מה באמת את רוצה יותר?  קונפליקט או פשרה?

  תרגום חופשי מצרפתית: גיא סנה