עמיתיי היקרים, נציגי הקרטלים:

תחילתה של השנה האקדמית היא רגע מתאים להקמת קרטל, בין אם הוא מוקדש ללימודים, להכנות לקראת קונגרס ה-  NLSב-2017, או קרטל היגוי על מנת להכין אירוע מקומי או אזורי, או סמינר קשרים Knotting  Seminar, או אפילו קרטל שיחבר בין הפסיכואנליזה לבין תחום אחר.

הכותרת של קונגרס ה- NLS ב- 2017, שיתקיים בפאריס ב-30-29 באפריל, ידועה כיום לכל אחד מאתנו: אודות הלא-מודע: מקומן ופרשנותן של תצורות הלא-מודע בטיפול הפסיכואנליטי. קראנו כבר את מה שנכתב על-ידי הנשיאה שלנו, לילה מהחוב, הפותח נתיבים רבים.

השאלות אודות הלא-המודע והפרשנות מתקשרות ישירות לפרקטיקה שלנו, ונותנות לנו את ההזדמנות להתחיל בהכנות לקראת הקונגרס, שיתקיים בעוד שבעה חודשים בלבד. לפיכך, אני מזמין אתכם לעודד את היווצרותם של קרטלים חדשים "לקראת הקונגרס", אשר יסתמכו על הפיתוחים של פרויד ולאקאן, כדי לשאול אודות המקום שמוענק היום לתצורות של הלא-המודע בקליניקה האנליטית, ולבחון את תוצאות הפרשנות שלהם.

כפי שקורה מדי שנה, תהיינה מספר הזדמנויות לפרסם תוצרים אחדים של הקרטלים, ויהיה גם משהו חדש: אני שמח לבשר לכם על לידתו של עלון הקרטלים של NSL, שייקרא "4 + one". בעלון הלא-תקופתי הזה יתפרסמו כתבות קצרות (3,500 סימני דפוס לכל היותר, כולל רווחים) פרי עטם של חברי הקרטלים של החברות והקבוצות של NLS, שיוצעו דרך הפלוס אחד של הקרטלים. העבודות ייבחרו על ידי ועדת קריאה, שתתארגן כקרטל בינלאומי ותפרסם את אלה שיהיו בעלי העינין הרב ביותר, באנגלית או בצרפתית; הן לא יתורגמו, למעט מאמר המערכת. כתבות אלה לא יוקדשו לנושא הקונגרס בלבד, אלא ישקפו את חייהם המגוונים של הקרטלים של ה- NLS.

אתם רשאים להציע כבר עכשיו טקסטים אחדים ל-"4 + one", ולשלוח אותם אל: frollier@wanadoo.fr נא כתבו “Newsletter 4 plus one” בשורת הנושא בדו-אל שלכם.

ישנן שתי דרכים להקים קרטל:

- שלושה עד חמישה אנשים מחליטים לחלוק נושא עבודה משותף, ולאחר מכן הם בוחרים בפלוס אחד שלהם.

- מישהו שרוצה להיות חלק מקרטל יכול לפנות לנציג הקרטלים באזור שלו/שלה, והנציג יסייע לו להצטרף לקרטל בהתהוות.

כמן-כן, ה-NLS מציע גם ארגון קרטלים אלקטרוניים, שיתנו את האפשרות להרכיב קרטלים מעבר לגבולות של החברות והקבוצות. חשבו נא גם על השימוש בסקייפ, שעשוי לעודד אינטראקציות. נציגת הקרטלים של ה- NLS יכולה גם לחבר ביניכם לבין אנשים אחרים המחפשים קרטל. לאחר מכן, הזכירו נא את שפת העבודה שלכם (אנגלית, צרפתית, או שתיהן).

נא הזכירו לכל הפלוס-אחד לרשום את הקרטלים החדשים, וגם את אלה שממשיכים לשנה שנייה, כדי שיוכלו להופיע בקטלוג הקרטלים 2017-2016 (כל קטלוג מכסה שנה אקדמית אחת).

על הפלוס-אחד לרשום את הקרטל שלו לפני דצמבר 2016 באתר ה- NLS: http://www.amp-nls.org/page/fr/32/dclaration-de-cartels (ראו נא את המסמך המצ"ב).

אודה לכם אם תיידעו אותי במועד הנ"ל, על מנת שאוכל לאשרר את ההרשמה.

אל נא תהססו לפנות אלי בכל שאלה שתרצו לשאול.

המידע הכלול בדו-אל זה יופץ גם בין כל חברי האגודות או הקבוצות שלכם.

בברכה,

פרנק רולייה, נציג הקרטלים של NLS

frollier@wanadoo.fr

תרגום: סולי פלומנבאום

עריכה:    אחינעם מצר-גור  

התמיכה והטיפול באוטיזם

 Prise en charge de l'autisme

כן לחופש בשיטת הטיפול

לא לאיסור על הפסיכואנליזה

אדוני היושב-ראש של האסיפה הלאומית, גבירותי ורבותי חברי האסיפה.

אנחנו רוצים להסב את תשומת לבכם אל הנטייה הקוטלת חירות שבהצעת ההחלטה שהוגשה על ידי מר Fasquelle ועוד תשעים ושלושה חברים של האסיפה הלאומית ב -13 באוקטובר 2016, הקוראת לממשלה "לקדם טיפול באוטיסטים בהתבסס על ההמלצות של הסמכות הגבוהה לבריאות (הסגל"ב)", וגם מזמין "לגנות ולאסור פרקטיקות אנליטיות לכל צורותיהם כפי שהם אינם מומלצים על ידי הסגל"ב ". אנחנו מאוד מופתעים כי הצעה זו באה בעקבות התערבותו של נשיא הרפובליקה, אשר בכנס הלאומי על הנכות מה-19 במאי 2016, אחל שתכנית האוטיזם הרביעית  תהיה זו של "הפייסנות והאיחוד. מכיוון שאנחנו צריכים לקבל את כל התשובות ואת כל התגובות המתאימות ביותר, ללא דעות קדומות וללא רצון לכפות פתרון אחד על פתרון אחר".

נהפוך הוא, הדגש של הצעת החלטה זו היא לאמץ עמדה פוליטית קיצונית בתחום מורכב, המתאפיין בנתונים מדעיים המאפשרים רק המלצות מאוד זהירות.

הצעה זו מבצעת בבירור פעולת הסחה מהמלצות של ה -הסגל"ב בשלוש נקודות לפחות:

- ברצון להפוך את ההמלצות לפקודות.

- בקביעה שהשיטות שהוצעו תקפות מבחינה מדעית.

- בטענה כי הפסיכואנליזה תהיה ברשימת השיטות שאינן מומלצות, זאת כאשר הסגל"ב הביע דאגה, בהעדר הסכמה בין מומחים, לגבי הרלוונטיות של הגישה הפסיכואנליטית, ודרג אותה ברשימה של השיטות הלא קונסנסואליות. אך לא קונסנסואליות אינה אומרת בהכרח לא מומלצות.

כולם יודעים כי הדיון על האוטיזם הוא בעל מורכבות גבוהה ביותר. משמעותו משתנה על פי המהדורות של ספרי הלימוד בפסיכיאטריה, ומחקרים שונים  אינם מסוגלים להסביר למה התפשטותו נראית כמגיפה בעשורים האחרונים, בו בזמן שהם נשארים זהירים מאוד כאשר הם מביעים את דעתם  על איכותם של הטיפולים החינוכיים. קיימת הסכמה בספרות המדעית הבינלאומית כי הטיפולים המומלצים סופרים יותר כישלונות מאשר הצלחות - בשנים האחרונות המטא-ניתוחים מגיעים בקושי ל- 50%. אי לכך, על מה מתבססת הצעת ההחלטה הזאת  בכדי לפסוק בבעיות שבהן מומחים נמצאים באי-ודאות גדולה?

חברי הפרלמנט החתומים סבורים שישנן "גישות בעלות תוקף מדעי אשר הוכיחו את יעילותן".  הסגל"ב היה הרבה יותר זהיר. בשלוש השיטות המומלצות (ABA, TEACCH ודנוור), הסגל"ב רואה כי רק ABA ודנוור משיגות "הנחת יעילות" מדרגה  ב', והשלישית היא בעלת רמה נמוכה של ראיות (דרגה ג'). אף לא אחת משלוש  השיטות מגיעה לרמה א', זו של תוקף מדעי. יתר על כן, תכנית דנוור, המומלצת על ידי הסגל"ב, מבוססת בחלקה על מושגים פסיכואנליטיים של מ. מאהלר. אם כך איזה מינון של פסיכואנליזה הופך פרקטיקה מסוימת לאסורה?

חברי הפרלמנט החתומים מתעלמים מהעובדה כי הפדרציה הצרפתית לפסיכיאטריה, שעליה יש להם ביקורת, אינה מכריע לגבי הפסיכואנליזה עם אוטיסטים, ולעומתם היא נשארת מחויבת לחופש הבחירה של טיפולים. עצם העובדה שהמדינה באה להתנגד לעיקרון זה על ידי לקיחת צד בדיונים המדעיים הוא דבר חסר תקדים במשטר דמוקרטי, ואינו יכול אלא להזכיר באופן אכזרי סטיות טוטליטריות.

הרצון להפוך "המלצות" לבעלות אופי וכוח מחייב וחוקי, אינו יכול אלא להתעלם מהעובדה שבתחום הבריאות, האמיתות של היום יכולות לא להיות אלו של מחר. זה יוביל להקמת מכשול בפני כל ניסיון לקדם את הידע על הטיפול של אוטיזם, שנכון לרגע זה הינו חלקי ולא בטוח. המאמצים להקפיא את הידע אינם תורמים להתקדמות.
גבירותי ורבותי, הזמן דוחק להשמיע בתחום רגיש זה את קול ההיגיון ולתת לאנשי המקצוע המעורבים במשך שנים רבות בטיפול ותמיכה של אנשים אוטיסטים, ילדים, מתבגרים ומבוגרים בתחומי הפסיכיאטריה של הילד ומוסדות-חברה רפואיות, להמשיך במשימה שלהם באקלים של שלווה ושלום בשיתוף עם ההורים ועם הקהילה החינוכית כולה.

גבירותי ורבותי חברי האסיפה, הריבוי והפלורליזם בהכשרה ובפעולה היה מאז ומתמיד המצפן של הפוליטיקה של בריאות הציבור, כדי להציע למשפחות ולמטופלים בחירה נהירה וחופשית עבור הטיפול והליווי. הצעת ההחלטה זו בעצם מבטלת את הכיוון הזה, ומסיבה זו, אנו קוראים לכם שלא לתמוך בה.

תרגום : סמואל נמירובסקי

סביב הלא-מודע

מקום ופירוש של תצורות הלא-מודע

בריפויים הפסיכואנליטיים

Eduardo Costa

ארגומנט

ליליה מהג׳וב

לקראת כנס של ה-NLS

29 ו-30 באפריל 2017

״הדבר הזה שאני מנסה להקנות לו גוף באמצעות היצירה של הסמלי,

יש לו באופן מאוד מדויק גורל זה, שהוא אינו מגיע לייעודו.

כיצד קורה אם כן  שהדבר מגיע לכדי אמירה? זו השאלה המרכזית של הפסיכואנליזה״

(ז׳אק לאקאן 10/5/1977)

״את הלא-מודע אנו מכירים מאז ומתמיד״[1] אמר לאקאן, ״אך״, הוא הוסיף, ״בפסיכואנליזה, הלא-מודע, הינו לא- מודע החושב ללא הרף״[2]. ואז - הפתעה! - לאקאן אומר, ״אם מדובר במחשבות אין זה יכול להיות לא מודע״ [3]. ז׳אק אלן מילר  הצביע על כך כהשלכות של ״הפרדוקסים של לאקאן״[4], ואם לאקאן אמר זאת בפשטות לכאורה, אין זה גם יכול להיות, מבחינתו, רציני יותר.

 למעשה, לאקאן טען להיותו היחיד, המעניק משקל מלא, לדבר הזה אליו נשאב פרויד, על-ידי המושג הזה של לא-מודע. באותו אופן, הוא לא חדל מלחקור את המעמד, של הלא-מודע במשך הוראתו, עד לנקודה של הפיכתו למושג יסוד. עבור לאקאן הענין לא נגנז, אף כי רבים סברו כך באותה עת.

בכדי להוכיח את ההיפותזה של הלא-מודע, יש לעבור דרך המילים, משום ש״ללא-מודע אין גוף אלא ממילים״[5], ובמידה והפסיכואנליזה פועלת באמצעות מילים, הפרקטיקה הפסיכואנליטית מורכבת מהידע כיצד.

כל המילים? בוודאי שלא, שכן, זהו ענין של צמצום, של מה שמוצג כזרם מתמשך של דיבור- אשר אנליטיקאי מזמינו,  מזה שהוא מקשיב לו. הלא-מודע אינו מסה זו של מילים, של מסמנים, אף אם, בתחילה, לאקאן הציע את המימרה שהוא מובנה כשפה.

בעת שפרויד עצמו ניגש לשאלה של הלא-מודע, רק בהתייחס למשחק של המסמן, הוא פינה מקום לתצורותיו הייחודיות: החלום, מעשה-כשל, חידוד הלשון (witz), השכחה, ואפילו הסימפטום. הדבר המדהים הינו שתצורות אלו מופיעות בצורה של היתקלות, כישלון, מעידה, שגיאה, או "תגלית״ [trouvaille] [6]-בקצרה, חוסר-רצף. שם יבקש פרויד לחפש את הלא-מודע.  

האם יש בכך לומר שחוסר רצף זה, היחסי לתצורות של הלא-מודע, מתרחש אל מול רקע של רצף? לא, משום שלאקאן ציין שיהיה בכך בכדי להניח סוג של אחד שהינו קודם לחוסר-הרציפות. ב-1964, כשהוא חקר את הרעיון של הלא-מודע מחדש, הוא התעקש שהוראתו הינה שימת קץ ל״תעתוע שאליו מקושר הייחוס של נפשיות מעטפתית, מעין כפילות של האורגניזם אשר בו לכאורה שוכנת יחידה כוזבת זו״ [7].

אך, תעתוע זה אינו מפסיק לחזור. די בהטיית אוזן למה שמהדהד בעולם התקשורת, בכדי להיווכח שזהו מה שרוכש לבבות. שם ניתן לשמוע פסיכואנליטיקאים-פסיכואנליטיקאים לכאורה-המביעים עצמם כאן, שם, ובכל מקום, התופסים את הלא-מודע כמרחב סגור, למעשה כאיבר אליו יש לחדור באמצעות השאה, הצעה, נתינת מובן, או אף, כאשר הם נוטים לסוג זה של שיטה, באמצעות מיפוי של הדמייה מוחית. בדרך זו העדפה ניתנת לחומר, לעקביות דמיונית, למה שמתיימר להיות מדעי-במילים אחרות, למה שכביכול הוכח.

זה רחוק מן ״האחד של הפיצול, של התו, או הקרע״, [8], כלומר מן ״האחד שהינו (...) ה-Un של ה-Unbewusste״ [9], מונח המציין את הלא-מודע הפרוידיאני, שלאקאן תרגמו כ-"une-bevue" [סו], כמעידה-אחת, תרגום המביא להיעלמות הדו-משמעות, האי-בהירות, שבין לא-מודע inconscient] ] והיעדר-מודעות [inconscience]. החלום מכונן מעידה [une bevue], בדיוק כמו תצורות אחרות של הלא-מודע. אך עדיין, ״החלום אינו ׳הלא-מודע׳״[11], כתב פרויד בהתייחסו לחומר החלום שההומוסקסואלית הצעירה הביאה בפניו, בכדי להערים עליו, ולהמשיך לקרוא תיגר על אביה. האיווי להערים הינו מה שממומש כאן, ולא האיווי לאהוב גברים.

כך, עם ה-une-bevue אשר היווה חלק מהכותרת של הסמינר שלו ב- 1976-1977 L’insu-que-sait de l’une-bévue, לאקאן מציג משהו ההולך מעבר ללא-מודע. הוא הבחין, כבר שנה קודם לכן, בין הלא-מודע הפרוידיאני, לבין זה שפיתח עם הסינטום ((sinthome, בהצהירו שהיה זה ״תוך כדי ניסוי למקם את מה שיש לסינטום לעשות עם הממשי, הממשי של הלא-מודע, במידה שהלא-מודע יוכח כממשי״, תוך שהוא מוסיף שהלא-מודע נוטל חלק בדו-משמעות, שבין הממשי והדמיוני [12]. במילים אחרות, בכדי לתפוס מהו הלא-מודע, יתכן ונאלץ לעבור דרך הסמלי, אך אין אנו יכולים לצמצמו לכדי כך. לאקאן מדגיש אז ״שבשימוש בחתך ביחס לסמלי, אנו מסתכנים בכך שנעורר, בסופה של פסיכואנליזה, עדיפות המוענקת במלואה ללא מודע״ [13].

מכאן הרעיון של חור [trou], הנוכח כבר ב- trou-vaille, אשר לאקאן יצר בקשר הבורומאי שלו-במילים אחרות, באמצעות קשירת הסמלי, הדמיוני, והממשי, מבלי שאף לא אחד משלושת המימדים, נוטל יתר חשיבות מאשר השניים האחרים. זהו חור זה, שהוא יחזיק עד לסוף הוראתו, כפי שהוא כתב ב-1980: ״בכדי לעבד את הלא-מודע, כפי שזה נעשה באנאליזה, אין זה אלא לפתח חור שם״[14].

אך זה עלול להישכח. האם הלא מודע אינו נסגר כבר בפני המסר של פרויד מחמת הפרקטיקה של דורות האנליטיקאים שבאו אחריו, פרקטיקה שאיחתה את הסדק של הלא מודע שלאקאן אומר שאין לפתוח אותו אלא בזהירות רבה? [15]     

לפני זמן קצר ז׳אק-אלן מילר גם ציין ש״‏פסיכואנליטיקאים משלמים עבור מעמדם באמצעות השכחה של מה שביסס אותם״[16]. והוא ממשיך, "מרגע שביססו עצמם, ובמקרה הטוב, מרגע שתפסו את הסינגולריות שלהם, הם מחזיקים בלא מודע כעובדת סמבלנט, ועיבוד הלא-מודע אינו נראה להם כקריטריון מספק בכדי להיות אנליטיקאי״ [17].

כך הכותרת שלנו שנבחרה ״סביב הלא-מודע״, מציינת חור זה, אשר סביבו התצורות של הלא-מודע מיוצרות, תצורות החייבות להתחלף עם הפיתוח וההבהרה של הלא-מודע. חלום בתחילתה של אנליזה, לא יהא מאותו סדר כמו חלום בסופה. מכאן ואילך, יהא זה ענין של חקירת התצורות של הלא-מודע בטיפולים הפסיכואנליטיים, מקומן כמו גם פירושן, תוך שימת דגש על הקריאה שפסיכואנליטיקאים עושים מהן, בהתבסס על ההמשגות שהם הבנו לעצמם מהלא-מודע כיום.

ליליה מהג'וב

נשיאת ה-NLS

תרגום: נתן ברנט

השוואה לצרפתית: סמואל נמירובסקי

1. Lacan, J., My Teaching, trans. D. Macey, London, Verso, 2008, p.7.
2. Ibid.
3. Ibid.
4. [TN: “Paradoxes de Lacan” is the name of the short series of French texts that the original version of Mon Enseignement (Paris, Seuil, October 2005) appears within. Jacques-Alain Miller refers to it in his preface to the French edition on p. 8.]
5. Lacan, J., « Propos sur l’hystérie », Quarto n°2, supplement to the Lettre Mensuelle of the École de la Cause freudienne in Brussells, 1981, p. 6.,
6. Lacan, J., The Seminar, Book XI, The Four Fundamental Concepts of Psychoanalysis, London/New York, W.W. Norton, 1998, p. 25.
7. Ibid., p. 26.
8. Ibid. [TN: It is worth noting that the original French here is: “le un de la feinte, du trait, de rupture”.]
9. Ibid.
10. Lacan, J., L’insu que sait de l’une-bévue s’aile à mourre, Séminaire 1976-1977, Ornicar ? n° 12/13, Paris, décembre 1977, p. 5.
11. Freud, S., “A Case of Homosexuality in a Woman”, SE 18, p.165.
12. Cf. Lacan, J. The Seminar, Book XXIII, The Sinthome, trans. A. R. Price, Cambridge, Polity, 2016, 84.
13. Lacan, J., L’insu que sait de l’une-bévue s’aile à mourre, op. cit., p. 15.
14. Lacan, J., Lettre pour la Cause freudienne du 23 octobre 1980, published by the École de la Cause freudienne with the Directory, 1982, p. 92.
15. Cf. Lacan, J. “The Seminar, Book XI, The Four Fundamental Concepts of Psychoanalysis”, op. cit. p. 23.
16. Miller, J.-A., Choses de finesse en psychanalyse, Cours « L’orientation lacanienne » du 19 novembre 2008, on le site de l’École de la Cause freudienne : http://www.causefreudienne.net/wp-content/uploads/2014/08/Choses- de-finesse-II.pdf
17. Ibid.3         

ראיון עם Lilia Mahjoub

ראיון  בצרפתית עם Lilia Mahjoub  אחרי הביקור שלה בארץ על ידי רדיו לאקאן


Ecos de Haifa-Israel: Entrevista a Lilia Mahjoub, presidenta de la NLS | Radio Lacan

40 שנה לאחר ההפיכה הצבאית-Samuel Basz

יולי-אוגוסט 2016

40 שנה לאחר ההפיכה הצבאית

Samuel Basz

מדע או פוליטיקה? זאת הייתה הבחירה שנדרשה כמחויבות מיליטנטית מהחברים בקבוצה קטנה של פראקטיקנטים שנהגו להיפגש לפרויקט הכשרה ועבודה משותפת.

מדע או פוליטיקה? כל אחד הכריז על בחירתו בפני מי שניסח את השאלה – ה"פלוס אחד" של הקבוצה, היינו מכנים אותו היום – מי שהיה האנליסט שלנו, מי שכיוון אותנו אל פישון ריבייר [Pichon Rivière] ולבית הספר שלו, מי שהוביל אותנו ללמוד אצל ראול סיארטה [Raúl Sciarretta] ואוסקר מאסוטה [Oscar Massotta].

התשובות של כל אחד לא מנעה מאיתנו (זה היה שנים אחדות לפני ההפיכה הצבאית) להמשיך בעבודתנו, בהכשרה הקלינית והתיאורטית שלנו. בכל יום חמישי, לאחר שראול סיארטה היה מסיים את הקורס שלו, הוא נהג לחצות את חצר הבית הגדול ברחוב דיאַז וֵלֶז, ולשוחח עם אוסקר מאסוטה, שאיתו עבדנו לאחר מכן.

האקלים הפוליטי והחברתי הלך ונעשה עכור, ומעורבותו של כל אחד הוגדרה על פי הקצב ההוא. אלה היו זמנים של חוסר ודאות, של מתח, של בלבול.

אך הכל השתנה בברוטאליות עם ההפיכה הצבאית בשנת 1976. התשובה לשאלה ההיא דנה אחדים להגירה ואחרים לשקיעה בחושך.

פחד, תמיד פחד, ביום ובלילה, בבית וברחוב, במרפאה ובקולנוע. איש מאיתנו לא ביקר באוניברסיטה, פרשנו מבתי החולים... היינו יותר ויותר מודעים (זהו היתרון הפרדוקסלי של ההקשבה האנליטית) לגורל הגופים: גופותיהם של צעירים שנעלמו, גופיהם של תינוקות שנעקרו מזרועות אימותיהם ברגע הלידה והופקדו בידי זרים...

למרות זאת, הפחד הקבוע והמעיק זיכה אותנו בליווי חיוני: החברים.

זו הייתה חוויה עמוקה, עד כדי ההבנה שאם משהו יקרה לנו, ההורים, הילדים שלנו לא יוותרו יתומים לגמרי.

במצב הזה היה לי קצת מזל. בתוך הגרוע מכל, אחד הדברים הטובים ביותר שאדם יכול לחוות, היא הידידות הסולידארית.

עם הדמוקרטיה הפחד הלך ונמוג.

את הדבר האחר אני לא יכול, אסור לי, לשכוח.

תרגום: סולי פלומנבאום

עריכה: נעמה ציפרוני

קריאה: מבל גריבר

http://virtualia.eol.org.ar/

ההתענגות והגוף החברתי-אריק לוראן

לקוח מתוך "תשוקות דתיות של ה-parlêtre ",הרצאה שנתן אריק לורן בקונגרס ה-10 של ה-AMP,ריו דה ז'נרו-22.4.16

פרויד שם לב לשיגעון של שיח האדון,בהתענגות של המנהיג של ההמון, המון שמה שכונן אותו הוא[1] :" המון ראשוני כזה שהוא מניין יחידים,שבמקום אידאל האני שלהם שמו אותו המושא עצמו ,ובעקבות כך מזדהים הם הזדהות הדדית בתוך האני שלהם". אין המדובר באידאל הזה  ביושרו של האב של האדיפוס,אלא באב של שבט,שבמיתוס הפרוידיאני,הייתה לו את הגישה לנשים באופן בלתי מוגבל.  ההתענגות הזו ללא גבולות  משתכנת בתוכו והופכת אותו למעורר דאגה[2] : " מנהיגו של ההמון ממשיך עוד להיות בבחינת האב הקמאי הנותן פחדו על הכל וההמון מוסיף עוד לרצות בשליטה ללא מצרים עליו,בכל נפשו ובכל מאודו מבקש ההמון לקבל דינה של מרות, וכלשונו של לה-בון,נפשו יוצאת להשתעבדות." ביסוס של הקשר החברתי על מושב דחפי של ההזדהות  אינו מאפשר בשום צורה לדמיין אותו כהרמוני. בקשר החברתי מתקיים תמיד העקרון הזה של היעדר גבול-באופן גלוי, במקרה של ההמון בצורתו הראשונית, אך נמצא גם בצורות היציבות של ההמון.

מנקודת המוצא הסוציולוגית  של ה"המון",היסוד של הקשר החברתי מוגדר על ידי התו ההיזדהותי לאב של השבט. לאקאן ידלג על כך ויציע לנו סדר חדש של הקשר החברתי,זה שנקודת המוצא שלו זו הפנטזמה וההתענגות ולא עוד זה היוצא מההזדהות.

פסיכולוגיה של ההמון  שונה נפרשת בפנינו מנקודת מוצא של הפנטזמה, שכוללת בה בעת גם רישום של האובדן של הסובייקט וגם ייצוג של ההתענגות.  האופנות הראשונה של הקשר החברתי עוברת לפיכך דרך אופני הסובייקטיביזציות האירוטיות,שמעבירות את עצמן סוציאליזציה כדי להרכיב את הצורות העכשוויות של לחיות אוריינטציה מינית.  זה המקרה בקהילות  הלהטב"ים ( LGBTQ) או הסאדומאזוכיסטיות . יש להוסיף לקהילות ההתענגותיות,  שמרחיבות את אוצר המילים של הביופוליטי את  סיגנונות החיים ה-"אלטרנטיביים", את הקהילות של מי שזורעים אי סדר, שמצביעים על הגירסה האחרת של הפנטזמה, הרגע בו הסובייקט נלכד מחדש  באובדן שלו.  אילו הקהילות של הצעירים המובטלים בעלי דיפלומות  באירופה, אילו שזכו לשם “indignados”  באמריקה הלטינית, ובמדינות דוברות האנגלית " Occupy…" . בתנועות הללו המדובר בעיקר על לתפוס מקום סובייקטיבי,זה של הצעקה,אמירה שחוזרת לרגע של האובדן. האמירה הטהורה הזאת מנוגדת לרשימה של היגדים של  תביעות מוגדרות.  היא מעידה על הקושי להבר את האמירה הזאת בתוך תוכנית קלאסית של תביעות משותפות.

מאידך,  יכולנו לראות בהיסטוריה של התנועות הללו את ההתפתחות של שני זמנים של פנטזמה. מצד אחד, הצעקה של הסובייקט, מאידך הגחה של אובייקט-a.  בזמן השני, למעשה נטלנו חלק בהתגשמות שלkakon ,האובייקט הרע, של ההתענגות הרעה הזאת  , שהסובייקט אינו חדל מלרצות להיפטר ממנה. הגוף ממנו מחולצת הצעקה  לאי סדר אינו של חכמה  אלא של תשוקה. זה גוף שמתענג, שהוא מסומן  על ידי אפקטים רבי עוצמה, שהעוצמתי מביניהם הוא המועקה.  גוף אחד שעבור לאקאן יש לתפוס אותו באופן  שקרוב לשפינוזה.  זה כמו כן הגוף של הסובייקט  כגוף של הפוליטי. גוף אינו ביולוגי,[3] וזה מסיבה זו שהוא יכול להיות  חי או מת  .גוף הוא המקום בו נחווים אפקטים ותשוקות,כך בגוף הפוליטי כמו גם בגוף של הפרט.  תשוקות פוליטיות חדשות מגיחות כאירועים של גופים פוליטיים חדשים,ואז הם משנים צורה.

 Occupy Wall Street, שיש המתייחסים אליו כמשהו שהתפוגג ללא תוצאות, נתן רוח גבית לקמפיין של ברני סנדרס. וכשהעימותים נהיים קשים, כמו בנבדה שמה שאירע בה מתרחש מעט בארה"ב, רואים  בשיבתו של הפן של ה- "Occupy…". בספרד,  התנועה האופקית של הPodemos  - פינתה מקום  למפלגה יותר מידי היררכית לטעמם של אחדים, אך נתנה את רישומה,כך ניראה ,באופן שמחזיק מעמד בשיחים הממוסדים והתשוקות הפוליטיות. ההפגנות הגדולות שהדליקו את ברזיל במהלך תחילת 2013, לא נעשו בשם  סדר משותף מוסכם.  לא היה תו היזדהותי שיכול היה להסביר את התנועות ההמוניות הללו. אנחנו רואים בשיבה של שני מחנות שעוברים כחומה שחוצה  בברזיל  את המפגינים בעד ונגד הליכי ההדחה של הנשיאה דילמה רוסף.  בפריז , תנועת ה-   "  Nuit debout " הנכיחה את עצמה בו בזמן כריק וכסיעה.  טקסט שהועבר ע"י מספר מארגנים ב-7 לאפריל 2016,  והיה חתום  בשם בדוי של קאמיל דה-לפלאס מעורר " ריק, פניות " ,שזה מה שמסמלת ככר הרפובליקה בפריז. הקריאה ממשיכה:" הריק הזה, לא היה עלינו ליצור אותו סביבנו. אנחנו חיים כולנו בתוכו זה זמן רב. זה הריק של הלגיטימיות בו מתקבלות כמעט  כל ההחלטות כיום".[4] מצד אחד הריק, מצד שני, ובאופן סימולטאני  פינקלקראוט, (Finkielkraut,) מסולק מהמקום,כמי שמגלם את האובייקט הרע,ה- kakon ,זה שלא צריך להיות שם.

אילו שני זמנים של פנטזמה שמופיעים בתנועות הללו שמצביעים באופן מושלם על אופן של קשר חברתי  שאינו עובר דרך ההיזדהות עם תו אחד משותף,אלא  מתפקד דווקא  ברגיסטר של גוף פוליטי שמיוצר כקיום לוגי, שחוצים אותו תשוקות פנטזמטיות.

תרגמה-ג'ינה באומן

קראה-פרלה מיגלין

---

[1] פרויד,ז-פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני –עמ' 55 (הוצאת דביר 1988)

[2] שם עמ' 64.

[3] ז'אק-אלן מילר- ביולוגיה לאקאניינית ואירוע גוף מתוך –La Cause Freudienne מס '44 פברואר 2000-עמ' 17.

[4]  ראיון עם לואיק בלונדיאה,( Loïc Blondiaux, ) שמובא כאן הודות לקטרין וינסן, מתוך: Le Monde , 16 לאפריל 2016.

Habeas corpus* Jacques-Alain Miller

Arthur C Danto 

הטקסט המקורי באנגלית תועתק ופורסם על-ידי אדריאן פרייס,

תרגמה: חמוטל שפירא, עריכה: יאיר צבעוני,

קראה והשוותה לטקסט המקור בצרפתית: סוסנה הולר.

טקסט הנעילה בכנס בריו, אפריל 2016

בפאריס לפני שנתיים, הגדרתי את המצפן שלנו, המצפן של האיגוד העולמי לפסיכואנליזה, כך שיצביע בכיוון של ההוראה האחרונה של לאקאן. זה מה שכיוון את הכנס העשירי שלנו. מה שנתן השראה לכותרת שלו הוא משפט שמסכם את אחד הפרקים בסמינר XX: ׳הממשי [...] הוא התעלומה  של הגוף המדבר, הוא התעלומה של הלא מודע׳ (1). כתוצאה מכך, הצעתי את הנושא ׳הלא מודע והגוף המדבר׳.

אולם אנו יכולים לראות, אני חושב, שהזוהר של הגוף  ניצח את הנושא של הלא מודע. החידוש, שהופיע ככזה, היה להתמודד עם הגוף המדבר. אם אני לא טועה, נוכחותו של המונח ׳לא מודע׳ נדחק לרקע כל זמן הכנס. אני חייב לומר שכל זה לגמרי בסדר, כי זה חייב אותנו להתמודד עם השאלה בהתלהבות. זה גם מה שמספק לי כרגע את ההזדמנות להציג מספר דגשים כדי להבהיר את טבעה של ההוראה האחרונה של לאקאן, מקומה במסלול כולו, והשימוש שאנו יכולים לעשות בה, בעידן הנוכחי.

אעצור אם כך, לפני שאציע כותרת חדשה לכנס בברצלונה, כשעוד לא התקבלה ההחלטה בנושא זה.

לוגיקה טהורה

לפני זמן לקחתי חלק בקוליקוום על הקשרים בין לאקאן למתמטיקה. הן פסיכואנליטיקאים והן מתמטיקאים לקחו בו חלק. לתרומה שלי נתתי את הכותרת ׳החלום של לאקאן׳ (2).

מה היה החלום המדובר? התייחסתי לאיווי של לאקאן לקשור בין פסיכואנליזה למתמטיקה, בעיקר ללוגיקה מתמטית, ולא רק בלשנות סטרוקטורלית, כחלום. האם חלום זה היה של לאקאן לבדו? לא, הוא לא היה. דור שלם, הדור הסטרוקטורלי, מורים ותלמידים כאחד האמינו באותו החלום. תיזכרו למשל בתקוות שרולאן בארת ודומיו השקיעו בסמיוטיקה הסטרוקטורלית.

כדי למקד דברים, אני הולך לבודד נוסחה שמסכמת את החלום של לאקאן. נוסחה זו עברה ללא תשומת לב כי היא מופיעה אך ורק בטקסט שבגב הכריכה של  ה.Écrits

בטקסט הזה, האחרון שלאקאן כתב להוצאה של הספר שלו, ישנו משפט שמצביע על כך שהוא האמין שהוא הדגים  ש׳הלא מודע שייך לתחום של הלוגיקה הטהורה׳ (3). בואו נהיה זהירים עם התרגום. יכול להיות קל יותר לתרגם אם נאמר שהלא מודע, כשנבחן מאד מקרוב, מכונן אך ורק מאלמנטים של לוגיקה טהורה. שם התואר ׳טהור׳ נמצא שם כדי להדגיש שלפי לאקאן, הלאקאן של ה- Écrits, הלא מודע הוא אך ורק עניין לוגי. לוגיקה זו, בסופה של האסופה,  מגיעה אפילו לשלוט בבלשנות. ׳לוגיקה טהורה׳ היא מה שמסביר מדוע אנו מדברים במונחים של ׳הסובייקט של הלא מודע׳, ולא במונחים של ׳אדם׳.

אתיקה

הסובייקט של הלא מודע, הסובייקט שלאקאן מדבר עליו, זה שהוא רושם באות S חצויה הוא למען הדיוק ללא גוף, בגלל שהגוף אינו שייך לתחום של ׳לוגיקה טהורה׳. לסובייקט יש מימד אונטולוגי, שמסמן שהוא אינו ישות, שאין לו ביטויים פיזיים מסויימים. הוא אינו שייך למימד של האונטי. לא אוכל כרגע לעבור על האבחנה המהותית בפילוסופיה

_____________________________________

*Text presented by J.-A. Miller during the closing session of the tenth Congress of the World Association of Psychoanalysis, The Speaking Body. On the Unconscious in the XXIst Century, Rio de Janeiro, 25-28 April 2016. During the session, titled ‘From Rio to Barcelona’,

)1 (Lacan, J., The Seminar Book XX, Encore, 1972-1973, New York: Norton, 1998, p. 131.

)2 (Miller, J.-A., ‘Un rêve de Lacan’, in Le réel en mathématiques : psychanalyse et mathématiques, proceedings of the Cerisy colloquium held over 3-10 September 1999, edited by P. Cartier and N. Charraud, Paris: Agalma/Seuil, 2004, pp. 107-133.

)3( Lacan, J., back cover of the French edition of the Écrits, Paris: Seuil, 1966.

בין האונטולוגי והאונטי, כך שרק אאזכר אותה (4). הסובייקט מחזיק במימד אונטולוגי בדיוק בגלל  שאין לו שום ביטויים פיזיים. כאשר לישות יש ביטוי פיזי, היא שייכת לתחום של האונטיות ולא של האונטולוגיה. יותר מכך, זה בגלל שלסובייקט של הלא מודע יש מימד אונטולוגי, שניתן להציג את הנושא של אמונה, כפי שהראו גרסיאלה ברודסקי וג׳ורג׳ פורבס (5) ברצף של התערבויות.

עלינו לזכור שבזמנו, בסמינר Xl, שהוקדש לארבעת מושגי היסוד של הפסיכואנליזה, לאקאן הניח שהמציאות של הלא מודע היא אתית (6).  במילים אחרות, הוא הדגיש שהמציאות של הלא מודע נובעת מהחייב להיות. לא ניתן לבחון את המציאות של הלא מודע בדרך של ביטוי פיזי. אנחנו  יכולים להבחין במימד אתי זה כל פעם שמתחילה אנליזה. אנחנו מנסים להעריך אצל אדם שבא לבקש אנליזה, האם אכן קיים הרצון לא להיות אדיש לתופעה הפרוידיאנית. כל אחד יכול בהחלט לומר: ׳אין מצב...אני לא יכול לקוות למשהו בכך שאספר את החלומות שלי ואנסה למצוא בהם הגיון׳. זה לחלוטין לגיטימי. במקור צריך להיות סובייקט שמחליט להיפך, לא להיות אדיש לתופעה הפרוידיאנית.

אני סבור שהנוסחה שבגב הכריכה של ה Écrits - ׳הלא מודע שייך לתחום של הלוגיקה הטהורה׳, נוסחה שהינה  במובן מסוים מכריעה -  שלטה במסלול של לאקאן עד להוראה המאוחרת שלו. ואז התרחשה סזורה. אמרתי  césure ולא cassure. לא מדובר בשבר מכיוון שהטרנספורמציות המושגיות של לאקאן - כשהוא נכנס להילוך וממשיך להוסיף אלמנטים שונים - עוברות החלקה, הן הופכות חלקות, כמו עיוותים טופולוגיים מתמשכים.

הגוף המדבר

ההוראה האחרונה של לאקאן מתחילה כאשר הנוסחה הזו, ׳הלא מודע שייך לתחום של הלוגיקה הטהורה׳, שנראתה כמכוננת בלאקאניאניזם, נשללה, הוכחשה. היא מוחלפת באחרת שלא נהגית ככזו, אולם  אני יכול להוציא אותה לאויר העולם: הלא מודע נוגע לגוף המדבר. לאקאן מצייד את הסובייקט של הלא מודע בגוף, ולכן אין מדובר עוד בסובייקט של הלא מודע. לאקאן אומר, די בפשטות, l’homme (7).

שפינוזה, למשל, גם אומר זאת כך (8). חיוני לתפוש את הנקודה הראשונה הזו: בשונה מהסובייקט, לאדם, ישנו גוף. שנית, הגוף הזה הוא גוף מדבר. זה מופיע בכותרת של הכנס. שלישית, אין זה הגוף שמדבר ביוזמה של עצמו. זה תמיד האדם שמדבר עם הגוף שלו (9).  ׳עם׳ היא אחת ממילות היחס שלאקאן אהב, לה הוא נותן את מובנה המדוייק: אינסטרומנטציה. אדם עושה שימוש בגוף שלו כדי לדבר. לכן, הנוסחה של הגוף המדבר לא תוכננה לשמש לפתיחת הדלת לדיבור של הגוף. היא פותחת את הדלת לאדם כמי שעושה שימוש בגופו כדי לדבר. ואכן, לאקאן לא כלל מימד זה בלא מודע, כפי שזה מופיע ב- Écrits.                                                                                                

                                                                          _________________________________________

)4( Cf. in particular Miller J.-A., L’orientation lacanienne, L’Être et l’Un, 2011, unpublished.

)5(These two presentations composed a sequence that went under the title: Becoming a dupe of a real: what does it mean to ‘believe in the sinthome’?

)6(Lacan, J., The Seminar Book XI, The Four Fundamental Concepts of Psychoanalysis, 1964, Harmondsworth: Penguin, 1994, p. 33

)7(Cf. Lacan, J., ‘Joyce the Symptom’ in The Seminar Book XXIII, The Sinthome, 1975-1976, Cambridge: Polity, 2016, p. 145, where Lacan spells it ‘LOM’, thus condensing the noun ‘man’ with its definite article. See also the written version of ‘Joyce the Symptom’ in The Lacanian Review, Issue 2, 2016.

(8)Cf. Spinoza, Ethics, Book II, Axiom II: ‘Homo cogitat’. For Miller’s commentary on this passage, see ‘Spare Parts’ in Psychoanalytical Notebooks, Issue 27, September 2013, pp. 88-89.

)9(Lacan, J., The Seminar Book XX, Encore, op. cit., p. 119: ‘I speak with my body, and I do so unbeknownst to myself.’

ישנו למעשה טופוס לאקאניאני, איזכור שכיח אצל לאקאן, לפיסקה מאריסטו. ב ,De Anima אריסטו מדגיש - ולאקאן מסכים - שלא הנשמה היא זו שחושבת, אלא זה האדם, שחושב עם הנשמה שלו (10). באופן דומה, האדם מדבר עם הגוף שלו. הגוף הינו המכשיר שלו כדי לדבר.

הלא מודע והדחף

דיבור עובר דרך הגוף, ובתמורה, הוא משפיע על הגוף שפולט אותו. באיזו דרך ובאיזו צורה, משפיע הדיבור על הגוף שהוא הפולט שלו? הוא משפיע עליו דרך התופעות של תהודה והדהוד. התהודה וההדהוד של הדיבור על הגוף (11) הן הממשי, הממשי של מה שפרויד קרא להם ה׳לא מודע׳ וה׳דחף׳ גם יחד.

במובן הזה, הלא מודע, והגוף המדבר, הם אותו ממשי יחיד.

אומר זאת שוב כך שההדגשה המהותית הזו לא תחמוק מאיתנו. ישנה שקילות ערך בין הלא מודע והדחף מאחר ולשני המונחים יש מקור משותף והוא האפקט של הדיבור בגוף, האפקטים הסומטים של השפה, של lalangue.

מעתה ואילך, הלא מודע בו מדובר אינו לא מודע של לוגיקה טהורה אלא, אם אפשר לומר, לא מודע של התענגות טהורה. כדי לכנות לא מודע חדש זה, לאקאן יצר מילה חדשה, נאולוגיזם שמתחיל להישנות, הparlêtre, שהוא  שונה מהלא מודע הפרוידיאני שכפי שכבר ראינו, שיך לסדר האונטולוגי והאתי.

מנגד, ה- parlêtre, הוא ישות אונטית, מכיוון שלישות הזו בהכרח יש גוף, מכיוון שאין התענגות ללא גוף. המושג של parlêtre נשען - זה מה שאני מציע -  על שקילות הערך המקורית של הלא מודע והדחף.

זה מערב איפוא לא מודע שונה מן הלא מודע הפרוידיאני, שנותן ללאקאן הזדמנות לנבא: יבוא יום והparlêtre הלאקאניאני יחליף את הלא מודע הפרוידיאני  (12).

נבואה זו אינה  לגמרי רצינית. לאקאן ידע שלשמות המסורתיים יש כח עמיד וחסין שקשה לשים לו סוף. אבל הוא מראה כאן שהוא חצה את הגבולות  שפרויד הציב למה שמעורב בלא מודע , מכיוון שברמה שבה לאקאן ממקם את אמת המידה שלו,  ההבדל הבינארי בין הלא מודע והדחף, נעלם.

לא ניתן לומר שההוראה המאוחרת מאריכה את המסלול של לאקאן. ההוראה המאוחרת מסמנת תנודה, מפנה, שהולכים יד ביד עם הביקורת על הארכיטקטורה העצומה שעוצבה על ידי ההמשגה הקודמת שלו.

מפנה זה, הוביל למפנה נוסף  שהוא גלוי יותר, אשר הימם את הדור הסטרוקטורלי (לפחות הדור הצרפתי, למרות שהיתה לו השפעה רחבה יותר ממנו): זה של רולאן בארת. פאריס כולה נדהמה מהעובדה שזה שהיה המקדם של הסמיולוגיה המתודולוגית, יהפך למחברה של עבודה קטנה הנושאת את הכותרת ׳הנאת הטקסט׳ (13).

כולם פענחו בזה מפנה סנסציוני בכיוון של הדוניזם שעד אז היה מוצנע יותר. כאחד מה׳צעירים׳ של אותה תקופה של הדור הסטרוקטורלי, אני יכול לומר שבארת היה רגיש לדגש החדש שלאקאן שם על התענגות, ושמצידו, הוא למד מכך. הכותרת של הספר היתה צריכה להיות ׳ההתענגות של הטקסט׳, אלא שזה היה מגלה באופן מיידי את ההשפעה של לאקאן תחתיה מצא בארת את השראתו.

                    _________________________________________

(10) Aristotle, De Anima, 1.4, 408b 14. In the J. A. Smith rendering: ‘It is doubtless better to avoid saying that the soul pities or learns or thinks and rather to say that it is the man who does this with his soul.’ The first reference to this passage in Lacan’s teaching is in The Seminar Book III, The Psychoses, Norton/Routledge, 1993, p. 14. Among the many further occurrences, cf. The Seminar Book XX, Encore, op. cit., p. 110 (‘man thinks with – instrument – his soul’) and the written version of ‘Joyce the Symptom’.

(11) Lacan, J., The Seminar Book XXIII, The Sinthome, op. cit., p. 9: ‘[...] the drives are the echo in the body of a fact of saying.’

(12)Lacan, J., ‘Joyce the Symptom’ (written version): ‘Hence my expression parlêtre, which will supersede Freud’s UCS (unconscious: let it be read).’

(13)Barthes, R., (1973) The Pleasure of the Text, Hill & Wang, 1975

מ-  langage to langue

אנלוגיה נוספת עלתה בדעתי. שני פילוסופים גדולים של המאה העשרים הכירו תפניות בהוראה המאוחרת שלהם - אפשר אפילו להכין קטלוג של הוגים ׳תפניתיים׳, שעברו תפניות - מרטין היידגר, שמדבר באופן מפורש על ה-,Kehre  הפנייה החדה בחשיבה שלו, ולודוויג ויטגנשטיין. אשאיר את היידגר בצד אחד כדי לומר מילה על ויטגנשטיין. ויטגנשטיין פיתח שתי פילוסופיות מאד שונות. הראשונה הפכה את ה logicism- של ברטרנד ראסל, לעקרון של השקפת עולם. על ידי אימוץ הנוסחה הלאקאניאנית , ניתן לומר שהעולם של הפילוסופיה הראשונה של ויטגנשטיין היה שייך לתחום של לוגיקה טהורה כפי שהוא הגה אותה. פילוסופיה זו הופיעה

ב - Tractatus Logico- Philosophicus (14) המפורסם - יש מי שיכול לומר שה Écrits הוא ה: Tractatus Logico-Psychoanalyticus. אחרי הTractatus ויטגנשטיין עשה פניית פרסה. בעודו מבקר ונוטש את המודל של לוגיקה טהורה, הוא הראה שכל מה שלוגי תלוי בחיים ובמנהגים של הקבוצה. כל מה שהינו לוגי אינו יותר מאשר ׳משחק-שפה׳. לפני הTractatus ויטגנשטיין האמין בלוגיקה אחת יחידה. לאחר מכן הוא הראה שכמות הלוגיקות  ככמות ׳משחקי-שפה׳, וצורות חיים (15).

Mutatis mutandis, בשינויים המחייבים, קיים אצל לאקאן אותו פער בין, ראשית, ׳כמו שפה׳, ואז, שנית,        la langue. ראשית, שהלא מודע מובנה כשפה רומז על כך שהמבנה זהה לכל שפה. ׳כמו language׳ הוא בעצם  אוניברסליות של מבנה. מאידך גיסא, la langue הוא תמיד פרטיקולרי (16) . הוא קיים רק  בפרטיקולריויות שלו. כתוצאה, אין אוניברסליות של לשונות, אין ״כל״ הלשונות.

התפנית הלאקאניאנית

בואו ננסה לדייק לגבי מה היתה התפנית הלאקאניאנית. האוריינטציה הראשונית של לאקאן היתה לפצל את המורשת הפרוידיאנית. במקום אחר, זה הרי מה שהאמריקאים והבריטים עשו מהצד שלהם, כולל מה שהIPA עשו. פיצלו את פרויד לטופולוגיה הראשונה והשנייה. הם בחרו ללכת בעקבות הטופולוגיה השנייה, ונטשו את הראשונה. האופרציה של לאקאן היתה מורכבת יותר, אבל גם היא היתה אופציה של חלוקה שכללה את הפרדת הטכניקה של פיענוח הלא מודע מהתאוריה של הדחפים, כמו שהוא מניח זאת ב׳דיסקורס של רומא׳ (17). במילים אחרות, לאקאן חיפש הפרדה ברורה של הלא מודע מהדחפים. זה נכתב בצורה מפורטת. האוריינטציה של התנועה הראשונה שלו היא ההפרדה הזו. מה שעניין את לאקאן היה לפתח את הפיענוח הזה, כלומר, לפתח תאוריה לגבי הטכניקה הזו בעזרת הבלשנות. באותו הזמן, הדחפים, סיפוק הדחף וההתענגות היו בעיניו חלק מהדמיוני, בעוד הסמלי מתערב דרך הדיבור רק כדי לשלוט ולמחוק.

אנחנו יכולים לכוון עצמנו בעזרת הדוגמא הקאנונית של ה-Fort/Da , בה לאקאן מראה בהתחלה איך הסובייקט של המסמן שולט בהתענגות, והופך האדון של ההתענגות. מה ניתן לומר על כך מנקודת המבט של ההוראה המאוחרת? ובכן, שבניגוד לכך, ה- Fort / Da מראה לנו שבראשית של השרשרת המסמנית ישנו הjouis-sens (18).

                                                                                                    ____________________________

(13) Barthes, R., (1973) The Pleasure of the Text, Hill & Wang, 1975.

(14 )Wittgenstein, L. (1921) Tractatus Logico-Philosophicus, Paul Keegan: 1922.

(15)Wittgenstein, L., (1953) Philosophical Investigations, revised Hacker & Schulte edition, Hoboken: Wiley- Blackwell, 2009.

(16) Cf. Lacan, J., ‘Radiophonie’, in Autres écrits, Paris: Seuil, p. 412, among other occurences.

(17) Lacan, J., ‘Fonction et champ de la parole et du langage en psychanalyse’, Écrits, op. cit., p. 261; & ‘Discours de Rome’, in Autres écrits, op. cit., pp. 137-141.

)18( Lacan, J., ‘Television’ in Autres écrits, ibid., p. 517. This spelling matches the imperative jouis [‘enjoy’] with sens, which on p. 10 of the English-language edition is rendered as ‘enjoy-meant’, but consider also j’ouï-sens [‘I hear meaning’]. Both versions are homophonic with jouissance. Cf. Lacan, J., The Seminar Book XXIII, The Sinthome, p. 58.

הצמד Fort / Da מביא לאפקט של מובן ומאפשר הפקה של התענגות. למעשה  ה- Fort / Da מראה לנו את הילד נעתר אל ה-parlêtre, נעתר אל ה-׳parlêtre by nature׳ שלו (19).

בהרבה קורסים שלי נתתי פירוט למאמצים שעשה לאקאן לעצב את הדחף על פי שרשרת מסמנים. הראתי שהעיקרון של הגרף של לאקאן, גרף האיווי, כלל את זיהוי הדחף עם השרשרת המסמנית בחלק העליון של הגרף, לצד אוצר המסמנים ונקודת הכפתור של מסמן האחר הגדול השסוע. זוהי דרך לכתוב את הדחף כאילו היה לא אחר מאשר שרשרת מסמנית, כאילו היה לו את אותו מבנה כמו לשרשרת המסמנית. הפתרון הגדול שמצא לאקאן ובו השתמש לאורך שנים ארוכות היה אובייקט a , אותו הפך להמצאה המרכזית שלו. אוביקט a הוא בו זמנית חלק מהשריון של הפנטזיה, היא שוכנת בלב הדחף, והיא בעלת תכונות מסויימות של המסמן. היא נוכחת דרך יחידות. היא ניתנת למספור וניתנת לספירה, ולכן היא כבר התענגות. אם היא עודף התענגות, זוהי עודף התענגות שהיא כבר הנמכה של ההתענגות, עיצוב ההתענגות על הדגם של המסמן.

התפנית לא תסתיים עד שלאקאן פורץ את הבריח הזה בסמינר XX, אז אנחנו נראה את אובייקט a מורד לדרגת מראית עין [un faux- semblant] (20).

הטקסט המקורי באנגלית תועתק ופורסם על-ידי אדריאן פרייס,

תרגמה: חמוטל שפירא, עריכה: יאיר צבעוני,

קראה והשוותה לטקסט המקור בצרפתית: סוסנה הולר.

      

                                                                   _____________________________________________

.Lacan, J., ‘Joyce the Symptom’ (written version), op. cit(19)

 Lacan, J., The Seminar Book XX, Encore, op. cit., pp. 90-95, in particular(20)