סביב הלא-מודע

מקום ופירוש של תצורות הלא-מודע

בריפויים הפסיכואנליטיים

Eduardo Costa

ארגומנט

ליליה מהג׳וב

לקראת כנס של ה-NLS

29 ו-30 באפריל 2017

״הדבר הזה שאני מנסה להקנות לו גוף באמצעות היצירה של הסמלי,

יש לו באופן מאוד מדויק גורל זה, שהוא אינו מגיע לייעודו.

כיצד קורה אם כן  שהדבר מגיע לכדי אמירה? זו השאלה המרכזית של הפסיכואנליזה״

(ז׳אק לאקאן 10/5/1977)

״את הלא-מודע אנו מכירים מאז ומתמיד״[1] אמר לאקאן, ״אך״, הוא הוסיף, ״בפסיכואנליזה, הלא-מודע, הינו לא- מודע החושב ללא הרף״[2]. ואז - הפתעה! - לאקאן אומר, ״אם מדובר במחשבות אין זה יכול להיות לא מודע״ [3]. ז׳אק אלן מילר  הצביע על כך כהשלכות של ״הפרדוקסים של לאקאן״[4], ואם לאקאן אמר זאת בפשטות לכאורה, אין זה גם יכול להיות, מבחינתו, רציני יותר.

 למעשה, לאקאן טען להיותו היחיד, המעניק משקל מלא, לדבר הזה אליו נשאב פרויד, על-ידי המושג הזה של לא-מודע. באותו אופן, הוא לא חדל מלחקור את המעמד, של הלא-מודע במשך הוראתו, עד לנקודה של הפיכתו למושג יסוד. עבור לאקאן הענין לא נגנז, אף כי רבים סברו כך באותה עת.

בכדי להוכיח את ההיפותזה של הלא-מודע, יש לעבור דרך המילים, משום ש״ללא-מודע אין גוף אלא ממילים״[5], ובמידה והפסיכואנליזה פועלת באמצעות מילים, הפרקטיקה הפסיכואנליטית מורכבת מהידע כיצד.

כל המילים? בוודאי שלא, שכן, זהו ענין של צמצום, של מה שמוצג כזרם מתמשך של דיבור- אשר אנליטיקאי מזמינו,  מזה שהוא מקשיב לו. הלא-מודע אינו מסה זו של מילים, של מסמנים, אף אם, בתחילה, לאקאן הציע את המימרה שהוא מובנה כשפה.

בעת שפרויד עצמו ניגש לשאלה של הלא-מודע, רק בהתייחס למשחק של המסמן, הוא פינה מקום לתצורותיו הייחודיות: החלום, מעשה-כשל, חידוד הלשון (witz), השכחה, ואפילו הסימפטום. הדבר המדהים הינו שתצורות אלו מופיעות בצורה של היתקלות, כישלון, מעידה, שגיאה, או "תגלית״ [trouvaille] [6]-בקצרה, חוסר-רצף. שם יבקש פרויד לחפש את הלא-מודע.  

האם יש בכך לומר שחוסר רצף זה, היחסי לתצורות של הלא-מודע, מתרחש אל מול רקע של רצף? לא, משום שלאקאן ציין שיהיה בכך בכדי להניח סוג של אחד שהינו קודם לחוסר-הרציפות. ב-1964, כשהוא חקר את הרעיון של הלא-מודע מחדש, הוא התעקש שהוראתו הינה שימת קץ ל״תעתוע שאליו מקושר הייחוס של נפשיות מעטפתית, מעין כפילות של האורגניזם אשר בו לכאורה שוכנת יחידה כוזבת זו״ [7].

אך, תעתוע זה אינו מפסיק לחזור. די בהטיית אוזן למה שמהדהד בעולם התקשורת, בכדי להיווכח שזהו מה שרוכש לבבות. שם ניתן לשמוע פסיכואנליטיקאים-פסיכואנליטיקאים לכאורה-המביעים עצמם כאן, שם, ובכל מקום, התופסים את הלא-מודע כמרחב סגור, למעשה כאיבר אליו יש לחדור באמצעות השאה, הצעה, נתינת מובן, או אף, כאשר הם נוטים לסוג זה של שיטה, באמצעות מיפוי של הדמייה מוחית. בדרך זו העדפה ניתנת לחומר, לעקביות דמיונית, למה שמתיימר להיות מדעי-במילים אחרות, למה שכביכול הוכח.

זה רחוק מן ״האחד של הפיצול, של התו, או הקרע״, [8], כלומר מן ״האחד שהינו (...) ה-Un של ה-Unbewusste״ [9], מונח המציין את הלא-מודע הפרוידיאני, שלאקאן תרגמו כ-"une-bevue" [סו], כמעידה-אחת, תרגום המביא להיעלמות הדו-משמעות, האי-בהירות, שבין לא-מודע inconscient] ] והיעדר-מודעות [inconscience]. החלום מכונן מעידה [une bevue], בדיוק כמו תצורות אחרות של הלא-מודע. אך עדיין, ״החלום אינו ׳הלא-מודע׳״[11], כתב פרויד בהתייחסו לחומר החלום שההומוסקסואלית הצעירה הביאה בפניו, בכדי להערים עליו, ולהמשיך לקרוא תיגר על אביה. האיווי להערים הינו מה שממומש כאן, ולא האיווי לאהוב גברים.

כך, עם ה-une-bevue אשר היווה חלק מהכותרת של הסמינר שלו ב- 1976-1977 L’insu-que-sait de l’une-bévue, לאקאן מציג משהו ההולך מעבר ללא-מודע. הוא הבחין, כבר שנה קודם לכן, בין הלא-מודע הפרוידיאני, לבין זה שפיתח עם הסינטום ((sinthome, בהצהירו שהיה זה ״תוך כדי ניסוי למקם את מה שיש לסינטום לעשות עם הממשי, הממשי של הלא-מודע, במידה שהלא-מודע יוכח כממשי״, תוך שהוא מוסיף שהלא-מודע נוטל חלק בדו-משמעות, שבין הממשי והדמיוני [12]. במילים אחרות, בכדי לתפוס מהו הלא-מודע, יתכן ונאלץ לעבור דרך הסמלי, אך אין אנו יכולים לצמצמו לכדי כך. לאקאן מדגיש אז ״שבשימוש בחתך ביחס לסמלי, אנו מסתכנים בכך שנעורר, בסופה של פסיכואנליזה, עדיפות המוענקת במלואה ללא מודע״ [13].

מכאן הרעיון של חור [trou], הנוכח כבר ב- trou-vaille, אשר לאקאן יצר בקשר הבורומאי שלו-במילים אחרות, באמצעות קשירת הסמלי, הדמיוני, והממשי, מבלי שאף לא אחד משלושת המימדים, נוטל יתר חשיבות מאשר השניים האחרים. זהו חור זה, שהוא יחזיק עד לסוף הוראתו, כפי שהוא כתב ב-1980: ״בכדי לעבד את הלא-מודע, כפי שזה נעשה באנאליזה, אין זה אלא לפתח חור שם״[14].

אך זה עלול להישכח. האם הלא מודע אינו נסגר כבר בפני המסר של פרויד מחמת הפרקטיקה של דורות האנליטיקאים שבאו אחריו, פרקטיקה שאיחתה את הסדק של הלא מודע שלאקאן אומר שאין לפתוח אותו אלא בזהירות רבה? [15]     

לפני זמן קצר ז׳אק-אלן מילר גם ציין ש״‏פסיכואנליטיקאים משלמים עבור מעמדם באמצעות השכחה של מה שביסס אותם״[16]. והוא ממשיך, "מרגע שביססו עצמם, ובמקרה הטוב, מרגע שתפסו את הסינגולריות שלהם, הם מחזיקים בלא מודע כעובדת סמבלנט, ועיבוד הלא-מודע אינו נראה להם כקריטריון מספק בכדי להיות אנליטיקאי״ [17].

כך הכותרת שלנו שנבחרה ״סביב הלא-מודע״, מציינת חור זה, אשר סביבו התצורות של הלא-מודע מיוצרות, תצורות החייבות להתחלף עם הפיתוח וההבהרה של הלא-מודע. חלום בתחילתה של אנליזה, לא יהא מאותו סדר כמו חלום בסופה. מכאן ואילך, יהא זה ענין של חקירת התצורות של הלא-מודע בטיפולים הפסיכואנליטיים, מקומן כמו גם פירושן, תוך שימת דגש על הקריאה שפסיכואנליטיקאים עושים מהן, בהתבסס על ההמשגות שהם הבנו לעצמם מהלא-מודע כיום.

ליליה מהג'וב

נשיאת ה-NLS

תרגום: נתן ברנט

השוואה לצרפתית: סמואל נמירובסקי

1. Lacan, J., My Teaching, trans. D. Macey, London, Verso, 2008, p.7.
2. Ibid.
3. Ibid.
4. [TN: “Paradoxes de Lacan” is the name of the short series of French texts that the original version of Mon Enseignement (Paris, Seuil, October 2005) appears within. Jacques-Alain Miller refers to it in his preface to the French edition on p. 8.]
5. Lacan, J., « Propos sur l’hystérie », Quarto n°2, supplement to the Lettre Mensuelle of the École de la Cause freudienne in Brussells, 1981, p. 6.,
6. Lacan, J., The Seminar, Book XI, The Four Fundamental Concepts of Psychoanalysis, London/New York, W.W. Norton, 1998, p. 25.
7. Ibid., p. 26.
8. Ibid. [TN: It is worth noting that the original French here is: “le un de la feinte, du trait, de rupture”.]
9. Ibid.
10. Lacan, J., L’insu que sait de l’une-bévue s’aile à mourre, Séminaire 1976-1977, Ornicar ? n° 12/13, Paris, décembre 1977, p. 5.
11. Freud, S., “A Case of Homosexuality in a Woman”, SE 18, p.165.
12. Cf. Lacan, J. The Seminar, Book XXIII, The Sinthome, trans. A. R. Price, Cambridge, Polity, 2016, 84.
13. Lacan, J., L’insu que sait de l’une-bévue s’aile à mourre, op. cit., p. 15.
14. Lacan, J., Lettre pour la Cause freudienne du 23 octobre 1980, published by the École de la Cause freudienne with the Directory, 1982, p. 92.
15. Cf. Lacan, J. “The Seminar, Book XI, The Four Fundamental Concepts of Psychoanalysis”, op. cit. p. 23.
16. Miller, J.-A., Choses de finesse en psychanalyse, Cours « L’orientation lacanienne » du 19 novembre 2008, on le site de l’École de la Cause freudienne : http://www.causefreudienne.net/wp-content/uploads/2014/08/Choses- de-finesse-II.pdf
17. Ibid.3