 |
| Robert Morris |
"Un desordrè provoquè au joint le plus intime du sentiment de la vie ches le sujet"
בחרתי לעבוד במסגרת קרטל הבזק על המשפט האניגמטי והפיוטי הזה של לאקאן, שמכיל מסמנים שאינם מאוד נפוצים בכתיבתו והוראתו. כדי לקרוא אותו מחדש אפרק אותו ואחבר אותו מחדש. העבודה על המשפט נעה בתנועה בין שלוש שפות צרפתית אנגלית ועברית נקודות ההשקה וההבדל בינהן.
הפרעה בחיבור האינטימי ביותר של תחושת החיים של הסובייקט
אינטימי- מתי לאקאן משתמש במסמן אינטימי? אביא שתי דוגמאות מעניינות: הראשונה מהכוונת הריפוי כאשר לאקאן מגדיר את התשלום שעל האנליטיקאי לשלם – על האנליטיקאי לשלם בשיפוט האינטימי ביותר שלו[2]. זאת אומרת בשיפוט שלו את המציאות שנובע מהפנטזמה שלו. הדוגמא השנייה מהסמינר החמישי ביחס לאמו של הנס. לאקאן אומר שם[3] שאמו של הנס "הכניסה אותו לתוך החיים האינטימיים שלה", דהיינו "עודדה אותו, אפשרה לו, לגלם את הפאלוס עבורה". זאת אומרת שניתן לקרוא אינטימי כאופן קשר ייחודי של סובייקט שסוע עם סיבת שיסועו. חיבור אינטימי כתנועה לעבר וחיבור מחדש, בצומת עם האבוד. ואכן, תחושת החיים של גופים מדברים יש בה מין התו הצבע והארומה של האבוד.
הפרעה בחיבור האינטימי ביותר של תחושת החיים של הסובייקט
תחושת החיים- לאקאן לדעתי ממקם את תחושת החיים גם בהוראתו הראשונה וגם בהוראתו אחרונה בצומת, בחיבור בין הגוף והשפה. בהיותנו בעלי גוף מדבר אנחנו מודרים ומוגלים מתחושת החיים הטבעית. לאקאן מתאר בדוגמא המפורסמת בסמינר ה-11 את הפונקציה של הניכור. הסובייקט עומד מול השאלה: "הכסף או החיים" אם הוא בוחר בכסף הוא מאבד את החיים אם הוא בוחר בחיים דהיינו בשפה הוא מאבד משהו מהווייתו. כאשר מעניין לצין שהוא יוצר זהות בין השפה והחיים. "הסכמה של הניכור כמו שהסברתי לכם היא בחירה שהיא לא באמת כזו במובן שתמיד מאבדים משהו בה"[4]. תחושת החיות של הסובייקט והחיבור שלו לתחושת החיים כמו מוחזרת לו על ידי הדיאלקטיקה של המסמן ההבדל בין הכן והלא שמונח בבסיס ההסכמה. בפעימה הזו שמכוננת מההבדל שם הולמות פעימות החיים של הנוירוטי. מאחורי ובינות האיווי משתרגת ונרקמת תחושת החיים. במשמעות הפאלוס ניתן למצוא ביטוי מעניין של לאקאן-'התשוקה של המסמן'- ביטוי שמסביר ומבהיר כיצד 'תחושת החיים' מבצבצת בין המסמנים עבור הנוירוטי. "התשוקה הזו של המסמן נעשית ממד חדש של המצב האנושי בכך שרק האדם מדבר. אך בתוך האדם ודרכו זה מדבר בכך שהטבע שלו נארג על ידי אפקטים שבהם המבנה של השפה שממנה הוא נהפך לחומר יכול להיווסד מחדש. ובכך היחס של הדיבור מהדהד בתוכו"[5].
בהוראה האחרונה ה'חיים' עוברים מהסמלי לממשי. מ-הסובייקט ל-הוויה מבעד לדיבור, מה-לא מודע סובייקט ל-לא מודע כגוף המדבר. החיים האינטימיים של הסובייקט טמונים בנגיעה של השפה בגוף, בחוסר המובן ובללנג. "הללנג גורם לנו לדבר, לצחוק ולבכות. האריג של הסובייקט, כוח החיים שלו"[6]. לאקאן ב'שלישית'[7] אומר שהחיים עצמם מובנים כקשר ומשרטט את הקשר הבורומאי כך שהוא רושם בממשי- חיים, בסמלי- מוות ובדמיוני את הגוף. הסנטום הוא זה שקושר את החיים, המסמן המוות והגוף.
הפרעה בחיבור האינטימי ביותר של תחושת החיים של הסובייקט
חיבור/juncture/joint- חיבור, אם נחשוב על זה בפשטות יכול להתרחש בין מה שאינו זהה מחד לבין מה שאינו רחוק מידי מאידך. זאת אומרת, בראש ובראשונה, כמו שבעצם כבר הזכרתי קודם, תחושת החיים של הסובייקט אינה נגישה באופן 'טבעי' או בלתי אמצעי, יש צורך בחיבור אליה באופנות מסוימת של קשר. מתי יכול להיווצר חיבור? כאשר יש מידה נכונה של הבדל או מרחק. כאשר יש זהות ללא הבדל אין חיבור או מפגש ויש אפקט של שעמום כמו שלאקאן מדייק ב"טלוויזיה". האחד זהה לאחר. אין שארית ואין הבדל. במקום שבו אין הבדל ויחודיות "הכל אותו דבר" ולא מתאפשרים חיים. אפשר לחשוב גם על המקום שבו אין חיבור או הבדל ביחס ל"על הזדהות" מושג שהציע טלנבאך ((Suridentification[8] ושמוצע בשיח אנטיב כאופנות של הזדהות במקרה של פסיכוזה אורדינארית. הזדהות שאין בה דיאלקטיקה מסמנית ללא היבור והבדל. הסוביקט כמו זהה לתפקידו או לכל תו שהוא מזדהה איתו. מצד שני החיבור גם לא מתאפשר כאשר יש ריחוק גדול מידי וניתוק, כאשר יש תהום בין המסמנים ואין חסר או הבדל שמבנה את המרחק בינהם. ז'אק אלאן מילר מדגיש ומפרט במאמרו על הפסיכוזה האורדינארית[9] את שלושת הממדים הקליניים של ההפרעה בתחושת החיים של הסובייקט מההיבט של ניתוק או חיצוניות. חיצוניות חברתית, חיצוניות גופנית וחיצוניות סובייקטיבית.
הפרעה בחיבור האינטימי ביותר של תחושת החיים של הסובייקט בפסיכוזה אורדינארית
כאשר הדיאלקטיקה של המסמן לא פועלת ושם האב נעדר נותר מקום להמצאה ייחודית של כל סובייקט. המצאה ייחודית של פעימה המסדירה באופן ייחודי את החיבור של הממשי הסמלי והדמיוני. קשר של הגוף, המסמן והחיים. חיבור אינטימי שמתאפשר עם הנכחה של אפשרות מסוימת לאובדן. חיבור אינטימי מחדש שנוצר על ידי הבניה של סנטום שאפשר לעשות אתו. חיבור שנעשה על ידי תנועה עדינה שמכוונת בעת ובעונה אחת להבדל לייחודי ולקשר.
