18.4.2017

לחתום על רצועת מוביוס: אינטרפרטציה או אקטינג-אאוט הסיבות ונהסיבות של חתימתי לעצומה של 13 מרץ -סמואל נמירובסקי






Firmo en la certeza de la paradoja de firmar. Firmo desde el lugar mismo de la paradoja. Firmo por la existencia de un mundo en el que se pueda discrepar humanamente sin ser excluido. Firmo por la Escuela de Lacan.
Samuel Nemirovsky, psicoanalista en Israel.
אני חותם מתוך וודאות הפרדוקס של עובדת החתימה.
אני חותם מהמקום עצמו של פרדוקס החתימה.
אני חותם בעד קיומו של עולם שבו יהיה אפשר להביע התנגדות אנושית מבלי להיות מנודה.
אני חותם בעד האסכולה של לאקאן.
סמואל נמירובסקי, פסיכואנליטיקאי בישראל.
עם משפטים אלה ליוויתי את חתימתי לקריאה של מילר.
אדבר על הסיבות והנסיבות של חתימתי לעצומה של 13 מרץ ועל הקטע הבא של
פ. אנסרמה  מ- 643 LQ:  Agiter l’angoisse vers la haine
Mais pour qui tente l’expérience analytique, ce qui est insaisissable traverse les frontières. C’est ainsi que chacun se découvre comme étant d’abord étranger à lui-même. Ce qu’enseigne la psychanalyse, c’est que l’identité est d’abord subjective. Elle est en cela intime, plus précisément « extime » 3 , en exil de soi-même. Ce qui n’empêche que l’identité subjective, la plus individuelle, la plus intime, ne peut advenir que dans un monde « socialement et culturellement pluriel » 4 . Sur la base de ces constats, faut-il attribuer à soi ou à l’autre que le monde aille si mal ? Qu’est-ce qui se montre de soi dans le monde ? Y a-t-il des acting out sociaux ? Ou des acting out collectifs, en particulier dans une période d’élection, où une impasse subjective risque de se rejouer sur la scène politique – par exemple au travers d’un vote ? Un vote privé, dans le secret des urnes, peut surgir comme un véritable acting out. Comme le dit Lacan : « l’acting out appelle l’interprétation » 5 . Pourquoi pas une interprétation à travers un appel, comme celui du 13 mars. La question reste de savoir si l’interprétation de l’acting out est possible. À chacun donc de la tenter – en signant l’appel – pour faire appel à l’Autre à son tour, pour faire appel à l’Autre en son nom.
הינה תרגום מהיר של הקטע של אנסרמה:
"עבור מי שמתנסה בהתנסות האנליטית, מה שאינו ניתן לתפיסה חוצה גבולות. כך שכל אחד מגלה את עצמו כזר לעצמו. מה שהפסיכואנליזה מלמדת, זה שהזהות היא ראשית כל סובייקטיבית. בזאת היא אינטימית, או אם נדייק "אקסטימית", בגלות מעצמה. דבר זה אינו מונע את זה שהזהות הסובייקטיבית, הכי אינדיווידואלית, הכי אינטימית, לא יכולה להגיע לקיומה אלא בעולם "מרובה מבחינה חברתית ותרבותית". על בסיס הוכחות אלו, האם ליחס לעצמנו או לאחר את זה שהעולם הולך כל כך רע? מה מראה העולם מעצמנו? האם יש
אקטינג-אאוט חברתי? או אקטינג-אאוט קולקטיבי, במיוחד בתקופת הבחירות, או שמבוי סתום סובייקטיבי עלול להשחק על הסצנה הפוליטית ­‒ למשל באמצעות ההצבעה? הצבעה פרטית בסודיות הקלפי יכולה לצוץ כאקטינג-אאוט אמתי. כפי שאומר לאקאן: "האקטינג-אאוט מבקש פירוש". למה  לא פירוש כמו זה של הקריאה של ה-13 במרץ. השאלה הנשאלת היא האם הפירוש של אקטינג-אאוט הינו אפשרי. כל אחד יכול לנסות ‒ תוך הוספת חתימתו לקריאה ‒ בו זמנית לקרוא לאחר, לקרוא לאחר בשמו."

הסובייקט-אסכולה זורק לזירה האנליטית את נושא הבחירות בצרפת באמצעות הקריאה של מילר לחתום נגד מארין לה-פן. מה שעומד על הפרק הן האפשרויות שמועמד "בלתי רצוי" יבחר בתהליך דמוקרטי. בלתי רצוי, מכיוון שהוא מגלם לדעתו של מילר, ואולי של רבים מאתנו, הרוע המוחלט.
ללא ספק הקריאה של מילר מגרה, וגם מעיקה עבור כל אחד ששוקל את צעדיו רחוק מהתנועות של בהלת העדר. מדובר בנקודות של מתיחות ושבירה שמולן אין כל וודאות, מדובר בנושאים גבוליים, הנוגעים אצלנו תמיד בחצייתו של הלב היהודי: הגבולות של ההומניזם והשיח על השלום שמאחורי הפטפטת הפוליטית יכולה להוביל, יחד עם הפאתוס הדמוקרטי ובאופן נסתר וציני, לפשעים נוראיים
עליהם מזהיר ז'אן קלוד מילנר בספרו של 2003.

אם עלי למקם את הרוע המוחלט הייתי ממקם אותו באירופה המערבית, ומאחורי ערכיה האוניברסאליים.
"האם נייחס לעצמנו או לאחר שהעולם הולך כל כך רע?" שואל אנסרמה. זו שאלה שלאקאן היה מפנה לנפש היפה, לא פעם ולא פעמיים. שאלה זו והמושג של הרומנטיזם, שהגל דן בו בהרחבה, הפך למטבע לשון של הז'רגון האנליטי.  הנפש היפה ותפקידה הבלתי ידוע ברוע שהיא מגנה. הנפש היפה המתנגדת לנטיות העולם בשמו של חוק הלב.
מה מגלים אנחנו מעצמנו בעצם היותנו בעולם? האם יתכן אקטינג-אאוט קולקטיבי באמצעות הצבעה, הצבעה פרטית, בסודו של הקלפי,  שואל אנסרמה.
ואני, מהמקום של פרדוקס שממנו אני חתמתי על הקריאה של מילר, אני שואל את עצמי, האם חתימתי היוותה העברה לאסכולה או שמא גם היא אקטינג-אאוט, ותוצאה של העברה פרועה כמו זו שממנה מזהיר מילר את תושבי צרפת. האם קריאתו הקורפורטיבית של מילר לפסיכואנליטיקאים של כל העולם הינה אקט אמתי או שמא מהווה גם היא אקטינג-אאוט?