פולמוס
בישראל
כתב
העת "פולמוס" מחדש את הופעתו, הפעם כפרסום דיגיטלי המצטרף ברוחו לתנועת
"זאדיג".
"פולמוס"
בגרסתו הקודמת נוסד ב-1993 והצליח להוציא 20 גיליונות. במבוא לגיליונו הראשון נכתב:
"העברית
מאפשרת משחק מילים סביב המילה פולמוס, אשר רק באופן קריאתה יקבע האם זה פוּלמוּס
בהוראתו העברית, או שמא זה פוֹלֶמוֹס בהוראתו היוונית.
מהו
פולמוס בתרבות היוונית הפרה-סוקרטית? היידגר ב-"הקדמה למטפיזיקה" מציין
כי פולמוס הנו מאבק שבו מתגלה הוויה, המציאות האחרונה של ההוויה, (ניתן לחשוב
שהמציאות האחרונה של ההוויה אליבא דפרויד, הינה Der
keren unseres wessen – גרעין הווייתנו: האיווי). רק בפולמוס,
בעמדה המבדלת של ההוויה מתרחשת ההפרדה בין אלים לבני אנוש. מאבק זה חושף את אלה,
גם אם אלה, בהווייתם. היידגר מוסיף שבכניסתו של האדם לעמדה מבדלת ביחס ליש,
בניסיונו לצאת מהשדה של המוכר (heimlich) אל השדה של הלא מוכר והעוין (unheimlich), ראתה התרבות היוונית דרך יחידה לדעת מיהו ומהו האדם.
מהו
אפוא פולמוס מנקודת מבט זו? [...] אם ב-"הכוונת הריפוי" אומר לאקאן
שהמילה הנה חשוכה, שאינה אלא אי הבנה ושהתומכים במילה המשחררת ממשיכים לשמר באופק
את נוכחותו של אלוהים כערב למילה, אזי מה ניתן לחשוב על משפט כזה ביחס לדיון אמתי?
בשעה
שמדברים או כותבים מתנהל לרוב מעין דיון, בשם מי מדברים או כותבים ובשם מה מדברים
או כותבים? האם דיון אפשרי בכלל? מה דרוש לשם דיון יעיל ופורה?"
דברים
אלה נשמעים תקפים גם לאחר יותר מעשרים שנה. יש בהם שאלה מרכזית. הפעם הדיון הזה יישא
את הכותרת "פולמוס בישראל" וזאת ברוח זאדיג.
בתקופתנו,
בעידן האחר שאינו קיים, הסוגיה
שלאקאן העלה בנוגע לסובייקטיביות של התקופה מתחדשת כמובן, אולי אף ביתר שאת, ומובן
שכך הדבר בנוגע לאופן שהיא באה לידי ביטוי כאן, בישראל. אנו יודעים שהפסיכואנליזה
מבליטה את מקומה של העמדה הסובייקטיבית אל מול העולם ואל מול האחרים.
הבהרת
הדבר לעצמנו כורכת בתוכה ניסיון להיטיב לומר, היחלצות מהאשליות הלוכדות אותנו
וקבלת הידיעה שכל אחד מאתנו מייצג את עצמו בלבד, אם בכלל. מעשינו מהווים דרך
מתאימה לתיחום מקומנו כמו לתיחום מיקומם של האחרים ושל היבטיה השונים של האמת.
לפעמים ההזדהויות, האידאלים, אינם מאפשרים לנו לקבל דעות אחרות, להביע סובלנות
להבדלים, לזכויותינו ולחופש הביטוי שיש לנו כבני אדם ולהסכים לדיון מתוך הקשבה
לאחרים.
התנועה
"זאדיג" שיזם ז'.א.מילר, פותחת לפנינו אזור של ביטוי עמדות כהוכחה בפועל
לרעיון הדמוקרטיה. מעבר למקומו של שם זה כראשי תיבות, זאדיג הוא שמה של דמות בספרו
של וולטייר. כותרתו המלאה של הספר היא: "זאדיג, או הגורל". מדובר במעין
סיפור בסגנון אלף לילה ולילה, עיקר עלילתו מתרחש במזרח התיכון והדמות המרכזית היא
זו של לוחם צדק, שמיוזמתו או בעקבות פניה
אליו, פותר מצבים שונים של אי צדק, אלימות, מלחמה ועוד, אשר דמויות שהוא פוגש
בדרכו נתונות בהם. הוא עושה זאת באופנים רטוריים מתוחכמים ובפעולות מחושבות,
שבעקבותיהן מערכת החוק או הנהלים הרווחים באותו מקום רודפים אותו ואפילו גוזרים
עליו עונשים שמגיעים עד לגזר דין מוות.
לבסוף זאדיג מצליח להיחלץ מכל המלכודות, לגבור על המכשולים ולהיהפך למלך
בבל.
במובן
מסוים, גיבור זה מייצג את מקומה של חשיפת המניעים המביאים את הדמויות למעשיהן.
הבלטת הרעיון, "אני, האמת מדברת" והשלכותיו. הסיפור מסתיים בסוף
"טוב" שבו הגיבור זוכה במה שמאווייו מוליכים אותו אליו. לא נראה לי שכל
אחד מאתנו הוא זאדיג, אך שאכן ניתן להשתמש בדמותו כדי להבליט את כוחם של הדיבור
ושל השפעתו.
רצוננו
להציג בפניכם את "פולמוס בישראל", פרסום דיגיטלי מקומי, המיועד לשמש במה
לדעותינו שלנו על המצבים החברתיים והפוליטיים הקיימים בארץ שאנו חיים בה יום-יום,
אך מתוך ניסיון לבדוק מה יכולה להיות תרומתה של הפסיכואנליזה לקריאת מצבים אלה
ולעירור דעת הציבור. הפרסום ינסה לחקור נושאים שונים מנקודות ראות שונות ולאור זאת
ישמש במה לדעות מנוגדות, סותרות או משלימות של דמויות חברתיות שונות העוסקות
בתחומי עניין חברתיים ופוליטיים מגוונים. אנו חיים במזרח התיכון וראוי שעובדה זו
תקבל ביטוי ייחודי כדי לתחום באופן ברור
יותר את הרוחות והסוגיות הייחודיות שמתעוררות ונוגעות לאזור זה של העולם, כלומר
לתחום את קווי המתאר של חברתנו, תוך הבאתם בחשבון של ההיסטוריה ושל הגורמים וההשפעות
השונים שפעלו עליו.
נחמה גסר
גבריאל דהאן
קלאודיה אידן
