קול קורא להצגת מקרים קליניים

           יום עיון של הג׳יאפ - החברה הישראלית של ה- NLS

"משבר" בזמנים של משבר

"יותר טוב, לכן, שיוותר מי שלא יוכל לחבר

לאופק שלו את הסובייקטיביות של תקופתו"

ז'אק לאקאן – פונקציה ושדה של הדיבור והשפה

בישראל, עוד לא יצאנו מהמשבר הגדול של הקיץ ואנו כבר נתונים בעומקם של משברים נוספים. המשבר, כקטיעה של הרצף עליו משתייכת השגרה, כהתפוגגות של סדר קיים שהיווה זיקה לממשי, איננו ניתן לקריאה מבלי לקחת בחשבון את רוח התקופה.

כפי שציין גיל כרוז בנעילת הכנס האחרון של ה-NLS בגט,  בתקופתנו, לא ניתן לקרוא את תופעת המשבר החל מהמודל דיאלקטי הסובב בין אירוע משברי לבין  רצף השגרה.

בזמנים של "ההיפר-משבר"[i],  של המלחמה המוכללת, של הדיס-פרופורציה הגלובלית, המאפיינים את  עידן של הגעתו לשיא של האובייקט a כאפקט של השיח הקפיטליסטי,  

איך ניתן לקרוא את  התופעה הקלינית? איך על האנליטיקאי להתמקם אל מול הסובייקטיביות של התקופה על מנת שהאקט שלו ישסע את הסובייקט? מהי הקליניקה של המשבר? איפה למקם את המשבר בקליניקה הנוכחית?

"

מחקר במישור של המבנים הקליניים הוא צו השעה[ii]" - כך התווה גיל כרוז את אופק עבודת החקר לקראת הכנס הבא של הנלס שייתקיים במאי הקרוב בז'נבה.

בכדי לעסוק במלאכה זו, נקיים יום עיון קליני  בתאריך 1.11.2014 סביב שאלות אלו ושאלות נוספות הנוגעות בקליניקה של המשבר . כל אחד ואחד מכם מוזמן להציע הבניה של מקרה קליני הנוגע ברגעי משבר,  מקטעים  שיכולים ללמד משהו אודות רגעים שונים של משבר ורגעים פוריים של יציאה ממנו.

המעוניינים מוזמנים לשלוח מייל לחברי ועד הג'יאפ עם תקציר של מספר שורות עד ל 01.10.2014 . מתוך כלל ההצעות יבחרו  עד 6 עבודות להצגה ודיון ביום העיון . העבודה הסופית, עד 5000  תווים, תועבר לחברי הועד ולמתדיין נוסף  שבועיים לפני יום הפעילות. 

שנה טובה, עם רגעיים פוריים לכולנו.

ועד הגיאפ

 לכל חברי ג'יאפ

BLoGIEP            ולקוראים

Que cette année nous apporte paix ,santé, prospérité et sérénité

Que o novo ano venha com muita saúde e paz e repleto de alegría

Que seamos inscritos y sellados en libros de vida larga, salud y prosperidad en un año dulce y bueno

Guit Yur, Añada Buena, Happy New Year, Bon Any, Feliz Ano Novo, HeureuseAnnée. Glückliches Neues Jahr

שנה טובה ומבורכת,
שנת אושר ועושר, שלום ובריאות

רגעים של משבר- גיל כרוז

היפותזה: ללקט הקבוצות הפסיכואנליטיות המרכיבות את ה-NLS יש ידע על אודות "המשבר", ידע אשר אולי יהיה זה מעניין להציג. בראייה של המשבר כאחד ממסמני-האדון של זמננו, ובתור שכזה – אופן לכנות בו את הממשי, מכלול המדינות שהאסכולה שלנו מקיפה יכולות ללמד אותנו על מגוון של דרכי זיקה אל הממשי. בין ישראל, מדינה הנתונה במשבר ללא הפסקה, ושוויץ, הנדמית כמי שחומקת מכל המשברים, הפכו יוון ואירלנד לסימני המשבר הכלכלי באירופה, בריטניה וקנדה הן המבשרות של משבר המדעיזם והטכנולוגיה, בלגיה היא מקום של משבר לשוני, אוקראינה נקטעת בידי משברים של מדינה המתקשה לבסס את עצמה ככזאת, וכן הלאה...

  
המסמן "משבר" מתייחס אטימולוגית לרגע קריטי שבו הדברים מתמוטטים, וכן להכרעה בנוגע להחלטה שנדרש לקבל. מסמן זה אומץ על-ידי הרפואה מאז ימיו של היפוקרטס כדי לציין שלב של המחלה שבו הסימפטומים מתבטאים בצורה אלימה. מאוחר יותר, המילה "משבר" מצאה בטבעיות את מקומה בפסיכיאטריה, והסתננה בקלות לממדים של האחר, ממדים שאנחנו מכנים פוליטיקה, חברה, כלכלה, היסטוריה ומוסר. כיום מסמן זה הוא חלק משפת היומיום.

 המשבר והזמן

למשבר יש זיקה לזמן. חנה ארנדט מדברת על המשבר כעל נקודת מפגש קונפליקטואלית בין העבר לעתיד.[1] הנקודה הזאת איננה ההווה. יש להבין אותה יותר כפִרצה בזמן, המופיעה כאשר נעלמת המסורת שקבעה עד אז מסגרת לממשי והקואורדינטות הסמליות החדשות של העתיד-לבוא עדיין אינן ידועות. הסובייקט חייב אז ליפעול את פעולתו למול הממשי הנדחק לתוך אותו ריק שנוצר במרווח שבין שתי מערכות סמליות.
 אבל משבר אינו מושג פסיכואנליטי. לכן עלינו לתחם את השימוש שאנו עושים בו, תוך שמירה על החופש שיאפשר לנו לתפוס את המסמן הזה בכל הצורות שבהן הוא מופיע בתרבות. את נקודת המשען הראשונה שלנו נמצא בהגדרה שהעניק ז'אק-אלן מילר ב-2008, כשהתראיין על המשבר הכלכלי למגזין Marianne. "יש משבר במובן הפסיכואנליטי כאשר השיח, המילים, המספרים, הטקסים, הרוטינה, כל המנגנון הסמלי, מתבררים פתאום כמי שאינם מסוגלים למתן ממשי העושה ככל העולה על רוחו. משבר הוא ממשי שהותר מרסנו, בלתי ניתן לשליטה. הוא המקבילה, בתרבות, לאותם הוריקנים שבאמצעותם הטבע מזכיר למין האנושי מעת לעת את שברירותו, את חולשתו הבסיסית".[2] במבוא לארוטיקה של הזמן, ז'אק-אלן מילר מצטט באותה הרוח את טענתו של דלז, ש"הזמן מביא את האמת לידי משבר".[3] במילים אחרות, האמת אינה נצחית, היא מתנדפת עם הזמן. בכך היא נבדלת מן הממשי חסר החוק, זה שלא מציית לשום דבר, אפילו לא לזמן. העובדה שהזמן מביא את האמת לידי משבר, פירושה שהאמת מתחילה להתנודד ברגע מסוים, כאשר היא נלכדת בידי ממשי שאין היא יכולה לא לטפל בו ולא לשלוט בו. המשבר מופיע אז כרגע של נתק בציר הזמן, כאירוע שמחלץ את הסובייקט משגרתו ומצווה עליו לגבש זיקה חדשה לממשי. קשר זה בין המשבר לזמן מביא אותנו לדבר על "רגעים של משבר". 

היפר משבר

המשבר המוצג באופן זה כחתך בציר הזמן, שייך לזמן של האדיפוס. אחרי האדיפוס, המודל הדיאלקטי הפשוט בין שגרה ובין אירוע הגורם למשבר אינו מספיק כדי לקרוא את התופעה. לפיכך נטשו הסוציולוגים את המונח "פוסטמודרניזם" לטובת היפרמודרניות.[4]אכן, הפוסטמודרניזם מצטמצם לתיאור ההתפכחויות הראשונות, שהופיעו בעקבות מלחמת העולם השנייה, בנוגע לקדמה ולהומניזם של הנאורות. אבל כדי לתאר את ההשתנות האיכותית של האדם במשך שלושת העשורים האחרונים, היה צורך להוסיף למילה "מודרניות" את התחילית "היפר". זו מוסרת בצורה טובה יותר את הרעיון של עודף, של החמרה ושל מרדף חסר מידה המאפיין את עידן הגעתו לשיא של האובייקט a כאפקט של השיח הקפיטליסטי.

מה זה אומר? דהרת האירועים אינה מצטמצמת להאצה פשוטה על ציר הזמן. הטכנולוגיות המתקדמות מייצרות מעין התכווצות של הזמן והמרחב. באמצעים פשוטים כגון סקייפ או פייסבוק, המרחקים מתבטלים ומשך הזמן מצטמצם למידיות. אך הופיע אירוע, והבא כבר מראה את פניו. הדפוס שגרה-משבר-שגרה הוחלף בַּסדרה משבר-משבר-משבר... השואפת  לאינסוף. המעבר בין רגע המבט לרגע להסיק מסקנה הוא לעתים מיידי, קֶצר המבטל את הזמן להבין.

בתנאים אלה העולם לא פועל עוד בהתאם לתזה של חנה ארנדט. אין מדובר עוד בקונפליקט בין העבר והעתיד, קונפליקט שהסובייקט חווה את הלחץ שלו. ציר הזמן נלכד ללא הרף בידי ממשי ברצף של רגעי משבר ללא הפוגה. אך נוסדת מערכת סמלית כלשהי, וכבר היא כושלת ומפנה את מקומה לאחרת. האביב הערבי כבר נראה לנו כמו היסטוריה ישנה. ואף על פי כן עברו מאז רק מעט יותר משלוש שנים. ההתקוממות הזאת התפשטה כאש בשדה קוצים בסדרה של מדינות, תוך שהיא נשענת על הרשתות החברתיות. בתוך זמן קצר ראינו רודנים נופלים מכיסאם ומובלים לספסל הנאשמים, מורשעים עם או בלי משפט, והכול משודר בזמן אמת בכל מקום בעולם. מאז עדיין לא ראינו בכינונו של סדר חדש בארצות אלה. המשברים נמשכים.

 
משבר הטכניקה

בשדה הנוגע לנו, שדה "בריאות הנפש", כפי שהוא מכונה, אנו עדים לבהלה האוחזת בתשובות הניתנות להופעתם של משברים בתרבות. במאמר שכותרתו "משבר הפוסט-DSM והפסיכואנליזה",[5] אריק לורן עושה שימוש במושג ביופוליטיקה (biopolitique) שהגה פוקו, על מנת לתאר את התנועה המבטלת את הקליניקה לטובת הניהול הרפואי של אוכלוסיות. תנועה זו "מחליפה את זכותן של המדינות 'להמית', זכות אשר לפנים אפשרה את ניהולן של ההזדהויות". ב-2011 היועץ האזורי של ארגון הבריאות העולמי (OMS) לענייני

בריאות הנפש אישר זאת בהודעה למשתתפי הקונגרס האירופי הראשון לפסיכואנליזה, PIPOL5.[6]

כיום אנו מתגעגעים לזמן שבו החלום של פיקוח חברתי על-ידי המִנהָל קיבל את תמיכתו מתוך הידע הרפואי. במאה העשרים תפסה הטכניקה את מקומו של הידע. בהיותה פַּטיש ללא אדון, היא נשלטת על-ידי התענגות. הטכניקה אינה שואפת אלא להתפתח כטכניקה. היא איננה פרקטיקה בשרות האדון והאידיאל שלו, אלא התענגות שהאדון נעשה לכלי שלה, בידיעתו או שלא בידיעתו. ז'אן-קלוד מילנר מותח את רעיון עד הקצה. לדבריו, תאי הגזים לא היו האמצעים ליישום האידיאולוגיה הנאצית. במקום זאת, האידיאולוגיה הנאצית הייתה עבור הטכניקה ההזדמנות להתפתח באמצעות תאי הגזים.[7] 

עם כל ההבדלים וללא האכזריות של אלה, גם ה-DSM הוא ביטוי של הטכניקה. מאז שהוא פטר עצמו במהדורה ה-3 שלו מכל התייחסות לפסיכואנליזה, הוא מתיימר להיות -א-תאורטי. זה בעצם כמו לומר שהוא מכריז בגאווה על היותו כפטיש בלי ראש. הסיווג שלו מבוסס על מדד סטטיסטי של האובייקט ולא על ידע. הוא גורם לנו להאמין כי האובייקט עצמו הוא שמדבר. אבל זהו בדיוק – האובייקט אינו מדבר.[8]

להפרעות הנזכרות ב-DSM, הפרעות המופקות מאותה פרקטיקה של המספָּר, אין חיבור אל הממשי. אלו הם סימנים שסביבם מצטופפים המוני גופים אנושיים. הם מאפשרים האחדה של האבחנות הקליניות ברחבי העולם, וזו פותחת שווקים חדשים לתרופות פסיכוטרופיות. יתר על כן, אי-ההתאמה הזאת בין הקטגוריות הנוזוגרפיות מצד אחד ובין הקליניקה מצד אחר, מאפשרת הגדלה של מספר ההפרעות המתווספות לכל מהדורה חדשה של ה-DSM והתרחבות הגבולות של כל הפרעה. לפיכך, כדי לחול על כולם, הטכניקה "משתוללת", נתקפת פאניקה, מסווגת ורושמת תרופות באופן מאני, ללא שום עוגן בממשי. ה-APA, האגודה הפסיכיאטרית האמריקנית, שמוציאה לאור את ה-DSM, אינה אלא כלי המאפשר את השתוללות הטכניקה.

קליניקה של המשבר

כפי שאמרנו, אי-הנחת שבתרבות מראה לנו שהמשברים באים בזה אחר זה. מהם ההדהודים של משברים בלתי פוסקים אלו, כתופעות של תרבות, אצל הסובייקט?

בן הכרך של העולם המערבי חשוף ללא הרף למידע קטסטרופלי המגיע מכל קצות העולם, כשם שהוא מגורה בידי אובייקטים היפר-מפַתים המדגדגים את דחפיו הפרוורטיים הפולימורפיים. הסירנות של הפורנוגרפיה הן המצטיינות בעניין זה. מועקות וצריכה מופרזת נכרכות כאן יחדיו. הסרט Shame של סטיב מקווין היטיב לתאר את אותה דהרה פרועה של ההתענגות, בשל  הכשלים של הסמלי וצמצום האדם לכדי העליבות של גופו.

הג'וגינג המתמיד של הסובייקט, ממשבר למשבר, מקונטינגנטיות לקונטינגנטיות, מציב אותו בעמדה של עכבר במבוך – של מי שהוא יותר אובייקט המטובע בממשי מסובייקט – במסלול משוגע הנע בין שוק חשמלי לגמול. במקום שלפנים שיח האדון ציוה "לך או שתתפגר", השיח הקפיטליסטי תובעני יותר וכופה על הסובייקט "לרוץ או להתפגר". הצד הנגדי של תנועת ההאצה האינסופית הוא השבריריות של הקשר החברתי והשפלת כל מי שמתקשה לעמוד בקצב הבלתי נסבל הזה. לפיכך, מעבר למבנים הנפשיים, בכפילות הזו של סובייקט שרץ וזה ש"מתפגר", מהדהדת את הבינאריוּת הקלינית של המאניה והמלנכוליה. המאניה כבריחה קדימה שמחירה בהאצה של המסמן, אשר אינה מעוגנת באובייקט. המלנכוליה – מנת חלקם של הסובייקטים אשר אינם עומדים עוד במרוץ הזה, נוטשים הכול ומגלמים את האובייקט שנפל מהאחר.

מחקר במישור המבנים הקליניים הוא צו השעה. אגביל את עצמי כאן להצעות אחדות.

מבחינת הפסיכוזה, יהיה זה ללא ספק מעניין להתחיל לחקור את שאלת המשבר החל מהמשולש התפרצות, קריסה (דה-קומפנסציה), ניתוק. כל השלושה הם אופני משבר, באשר הם טומנים בחובם טלטלה של הסמלי והגחה של ממשי, שלאחריה כינון צורה חדשה של סמלי. אך יש להבחין מן הסתם בין פריצה עקב מפגש עם אב אחד, פריצה עקב פירוק המשלב הדמיוני, קריסה כחזרה של פריצה שכבר אירעה, והניתוק שמצד נטישת הסובייקט בידי האחר.

בנוירוזה, הסמלי לעולם אינו הרוס כליל. הקרע במסך של הפנטזמה הוא רגע של משבר שיכול להוביל את הסובייקט לאנליזה. הסובייקט אינו מוצא עוד הנאה מההתענגות שלו, והוא חשוף למועקה הנגרמת מהתפרצות האיווי של האחר. לאחר מכן, האנליזה עצמה היא שנוטלת לידיה את המושכות ומייצרת משבר עבור הנוירוטי. בכל הצמתים של האנאליזה, הפירוש, בייחוד זה שמשבש את ההגנה או מפרק אותה, נוטה לייצר משבר המלווה במועקה. ירח הדבש של תחילת אנליזה מוחלף עד מהרה ברקטיפיקציה סובייקטיבית מצדו של האנליטיקאי. נפילתם של העמדה הפאלית ושל האידיאלים גוררת בעקבותיה החרפה של הסימפטומים. הדחתו של הסובייקט ממעמדו אינה בדיוק חגיגה, בכל אופן לא בהתחלה. הנפילה של הסובייקט המונח לידע, והחצייה של הפנטזמה יכולות להיחוות גם כמשבר.

הבה נתעכב בייחוד על מה שמייצר משבר בפרוורסיה. הייתה לנו ההזדמנות לחוות מיני-משבר בעת שחזינו בדמותו של הטרנסווסטיט האוסטרי טום נויווירת, המכונה קונצ'יטה וורסט, שזכה בשבוע שעבר בפרס הראשון באירוויזיון 2014. שש עשרה שנים חלפו מאז שהטרנס-סקסואל הישראלי דנה אינטרנשיונל זכה בפרס זה, אך נדמה שעולם שלם מפריד בין שני הזוכים הללו. בעוד הדמות של דנה אינטרנשיונל משתלבת בקלות בקטגוריה של נשים, עדיין חסר הדמיוני שלנו את המשבצת שלתוכה תוכל להיכנס דמות של אישה עם זקן כמו זו של קונצ'יטה. הממשי של ההתענגויות הייחודיות הללו, התובעות הזדהות והכרה, שב ומדביק אותנו, באופן המביא אותנו לידי משבר.

קונצ'יטה אינה מסתיר/ה את ההנאה שהוא או היא מפיק/ה מהטלטלה שנוצרת באחר. המופע שלו, מילות השיר שלו, הערותיו הפרובוקטיביות והמתגרות מרגע שזכה בפרס הראשון, מאשרים את אופן ההתענגות שלו ומהווים ערעור על הנורמות השמרניות. באוסטריה, חלוקות הדעות בין אנשים, בעיקר מהימין הקיצוני, החשים עלבון מכך שדמות כזאת יכלה לייצג את ארצם מצד אחד, לבין צעירים חדורי תחושת חיים אשר סורגים זקנים מלאכותיים כאות תמיכה בקונצ'יטה וכהזדהות עמו מצד אחר. פוליטיקאים רוסים לא החמיצו את ההזדמנות להוקיע את הניוון האירופי. היה זה מן הסתם בבחינת שיגור עקיצה לעבר האוקראינים הנאמנים לקייב: אתם רוצים להיות אירופים, ובכן, הנה לכם, קונצ'יטה וורסט – זה הפנים של אירופה. כפי שאנו רואים, אם בפסיכוזה ובנוירוזה המשבר ממקם את עצמו בצד של הסובייקט, בפרוורסיה האחר הוא שנתון במשבר.

לפסיכואנליטיקאי אין שיפוט בעניינים אלו. קונצ'יטה יתקבל בברכה בקליניקה שלו. אך מחוץ לקליניקה, הקונפליקט בין כוחות ההדחקה מצד אחד, המייחלים לכך שדבר לא יזוז, לבין התביעה להזדהויות חדשות סביב אופני התענגות חדשים מצד אחר, קונפליקט זה עתיד מן הסתם להתגבר. אין מנוס מכך. לדנה אינטרנשיונל הסתגלנו מהר מאוד. היא מהווה כיום חלק מהמפה הדמיונית שלנו. גם קונצ'יטה יהפוך לחלק ממנה. שכן אם, כפי שז'אק-אלן מילר אומר, חלק מהעולם עובר פמיניזציה, חלק זה יהפוך לסובלני יותר ויותר לסוג זה של פתרונות אשר בשלב ראשון מופיעים כסינטומטיים רק עבור סובייקטים מסוימים ובשלב שני הופכים לסגנון נפוץ.

הפרוורסיה מביאה את הרוטינה הקונפורמיסטית שלנו לידי משבר ומוליכה את העולם בנתיב האיווי לעבר מיצוי של אפשרויות חדשות, אפילו אם איננו מתייחסים בהכרח למופעים של קונצ'יטה כסובלימציה מוצלחת במישור התרבותי. העימות הזה בין התרבות הקונפורמיסטית והפרוורסיה מודגש על-ידי לאקאן בסוף סמינר 6, כאשר הוא קושר את הפרוורסיה לסובלימציה: "אנחנו יכולים להניח שמה שמתחולל כפרוורסיה משקף, ברמת הסובייקט הלוגי, את המחאה נגד מה שהסובייקט עובר ברמת ההזדהות (...) מצד אחד הקונפורמיזם (...) ומהצד השני הפרוורסיה, ככל שהיא מייצגת ברמת הסובייקט הלוגי את המחאה שמופיעה בממד האיווי."[9]

הנה כי כן היפוך נוצר. במקום שבו קריאתנו את המשבר יכולה היתה להישמע עד כה כנבואה איומה השואבת את סגנונה מהתנ"ך, הפרוורסיה מסייעת לנו למצוא את המשבר בממד העושה אותו ידידותי לפסיכואנליזה. אם המשבר הוא לעתים מקור לדמעה וכאב, הוא בה בעת מעבר הכרחי לקראת המצאה וחידוש.

זהו תרגום אפשרי למה שאמר ז'אק-אלן מילר בראיון למגזין Marianne המוזכר לעיל. "הפסיכואנליטיקאי הוא ידידו של המשבר."

הדחיפות והאקט

הידידות בין הפסיכואנליטיקאי והמשבר אינה אהדה פשוטה לאפקטים משבר אשר הושגו על-ידי זה שמוחא ומערער את הקונפורמיזם שבנורמות. אכן, ב-Analyticon, שבסוף סמינר 17, לאקאן ממליץ לנו להיות חשדניים כלפי ההתענגות של המוחא, התענגות שהוא משווה לזו של הרווק. "הישמרו," הוא אומר, "מכך שהומחא לא יהפך לזה שמייצר לעצמו לבד את השוקולד שלו."[10] לקרבה בין הפסיכואנליזה והמשבר יש יסודות מוצקים העוברים דרך ממד הדחיפות וממד האקט, שני תנאים הדרושים למען תהיה היצירה אפשרית, למען ייווצר שינוי עמדה אצל הסובייקט, כדי שהאַחֲרי לא יהיה כמקודם.

העובדה שנקודת המוצא שלנו היתה משברים בעולם הפוליטי, אל לה להטעות אותנו. את המשבר כידיד של הפסיכואנליזה ואת הדחיפות של האקט שהוא קורא לו אין לקרוא מנקודת המבט של שיח האדון. הפסיכואנליטיקאי אינו איש צוות עזרה ראשונה ואינו כבאי. כמובן, עליו להכיר במצבים החורגים מיכולותיו של הדיבור, כדי להפנות את הסובייקט, בעת הצורך, לשיחים אחרים, בפרט לרפואה: התקפי פאניקה שאינם נרגעים, סכנת התאבדות של סובייקט הסמוך ובטוח שהווייתו חשובה כפסולת, התפרצות דלוזיונית עם נטייה למעבר לאקט ללא כל חיבור לאחר, פלישה הלוצינטורית...

אלא שאם אירועים אלו של הטיפול קוראים לפעולה מצד האנליטיקאי, קואורדינטות הדחיפות אשר להן הוא משיב באקט שלו אחרות הן. יש מקום להבחין בין הפעולה השייכת למשלב של האפשרי לבין האקט הנוצר על רקע הבלתי-אפשרי.[11]

לאקאן אפיין את הדחיפויות בפסיכואנליזה כסובייקטיביוֹת.[12] אלו נוצרות כאשר הסובייקט נתקל בטראומה של השפה, ככל שזו מסרבת למובן. הדחיפות שמדובר בה היא מצדו של הסובייקט, וזו דחיפות לומר, במטרה לחרוג מעצמו בתוך האמת שלו.[13] נוסחה זו אינה הולמת רק כדי לתאר את הכניסה לאנליזה. היא תואמת גם את כל רגעי המשבר המתרחשים בטיפול שכבר החל. הסובייקט המונח לידע דוחף את האנליזנט לפרוש את המסמנים המגיחים מתוך הלא-מודע שלו כאמיתות. זה מה שאנו מכנים הלא-מודע ההעברתי. אך הלה שב ונתפס ברגעי צומת בידי הלא-מודע הממשי.[14] כלומר, מסמן בודד לגמרי "שאינו נושא עוד שום מובן או פירוש,"[15] שאינו מתחבר לשום מסמן אחר, ואשר מתנגד אפוא להפקתה של אמת.

לאחר רגעים אלו מופיעה בצורה זו או אחרת התנדנדות בטיפול. במקום שבו שום S₂ אינו יכול לענות כדי לכסות בְּמובן את הופעתו של ממשי, מתבקש אקט. ברגעים אלו האנליטיקאי חייב לעשות את שלו באופן שחציית הגבולות האוטיסטיים של המסמן הבודד לגמרי תישאר בתוך הטיפול בצורה של אמירה נאותה. שאם לא כן, הסובייקט הוא שיטול על עצמו את יוזמת האקט, אם באמצעות acting out שיישאר קשור לדיבור, אם במַעֲבר לאקט שיפריד אותו מהאחר במחיר של יציאה מהסצנה ואם, אפילו, בהתפרצות פסיכוטית. רגעים עדינים אלו מופעים לעתים קרובות כמשברים העברתיים. הם נעים מאגיטציה מחוץ לפגישה, אגיטציה שאינה מיטיבה עם הטיפול, ועד לנתק, פשוט כך, מהאנליזה, עבור דרך הופעה של העברה שלילית פחות או יותר עוצמתית, התנתקות מהאנליטיקאי כדי להמשיך את האנליזה במקום אחר וכולי. אבל אם הטיפול נמשך, רגעים אלו יכולים להיות הפוריים מכולם  ולהתוות באופק את סיום הטיפול, אם האקט מסתיים במעבר של האנליזנט לאנליטיקאי.

כפי שהבנתם, בעבור הכנס הבא של ה-NLS ב-2015, הצעתי לנשיאנו החדש, איב וונדרוויקן את הכותרת: "רגעי משבר". ניסיתי לפתוח כמה דלתות העשויות לרתום אותנו לעבודה על נושא זה. כולי תקווה שהצלחתי לעניין אתכם.

Translated from French by Sergio Myszkin, Gina Bauman, Perla Miglin

                  revised by Noam Baruch

תרגום מצרפתית: פרלה מיגלין, ג׳ינה באומן, סרחיו מישקין
קריאה: נועם ברוך
התרגום נבדק ע״י המחבר

---

[1] Hannah Arendt, La crise de la culture, Gallimard, 1972

[2] La crise financière vue par Jacques-Alain Miller, Marianne, 10 octobre 2008 http://www.departementpsychanalyse.com/documents.aspx?Page=2

[3] Jacques-Alain Miller, « Introduction à l’érotique du temps », La Cause freudienne, n°56  

[4] Nicole Aubert, L‘individu hypermoderne, Toulouse, Eres, 2010

[5] Eric Laurent, “La crise post-DSM et la psychanalyse”,

[6] Matt Muijen, “Message du  Conseiller régional de l’OMS pour la Santé mentale – Région Europe”, Mental, Revue internationale de Psychoanalyse, n° 27/28, septembre 2012.  

[7] Jean-Claude Milner, Le juif du savoir, Paris, Grasset et Fasquelle, 2006.

[8]  Jean-Claude Milner, La politique des choses, Navarin, Paris, 2005

[9] Jacques Lacan, Le Séminaire livre VI, Le désir et son interprétation, Editions de la Martinière, Le Champ freudien, 2013, pp. 569-570 

[10] Jacques Lacan, Le Séminaire livre XVII, L’envers de la psychanalyse, Paris, Seuil, 1991, p. 229

[11] Jacques-Alain Miller, « Introduction à l’érotique du temps”, p. 81

[12] Jacques Lacan, « Du sujet enfin en question », Ecrits, Paris, Seuil, p. 236

[13] זיאק לאקאן, "הפונקציה והשדה של השפה ושל הדיבור בפסיכואנליזה, Écrits, עמ' 241:  "אין בַּנוֹצָר דבר המופיע שלא בדחיפות, ואין בדחיפות דבר שאינו מוליד בדיבור את החריגה ממנה".

[14] Jacques-Alain Miller, « L’inconscient réel », Quarto, n° 88-89, décembre 2006

[15] Jacques Lacan, « Préface à l’édition anglaise du Séminaire XI », Autres écrits, Paris, Seuil, 2001, p. 571

לחברי הג'אפ , לעמיתים ולמשתתפים של המוסדות הקליניים שלום

 לחברי הג'אפ , לעמיתים ולמשתתפים של המוסדות הקליניים שלום

החל מה-22.07.14 אני אחראית על מזכירות הקרטלים של ה- הג'יאפ. בחרתי  לארגן את העבודה בארבעה כיוונים:

1.      חקר של מצב הקרטלים בארץ ובעולם.

2.      תרגום של מאמרים רלוונטים לעבודת הקרטל.

3.      עידוד להשתתפות בקרטלים.

4.      יצירת צוות שיעבוד ביחד אתי לחיזוק הקרטלים.

להלן סיכום קצר לגבי משמעות הקרטלים[1]  (מתוך הבלוג של הAMP)

מה זה קרטל?

הקרטל הינו מנגנון עבודה ייחודי שהציע  לאקאן עבור אותם אנשים שעובדים בפסיכואנליזה וגם עבור אלה שבכוונתם ללמוד את התחום.   ההמצאה הלקאניאנית הזאת לוקחת בחשבון שכל קבוצה באשר היא יש אפקטיים שליליים ולכן יש לפרק אותה בשלב מסויים.

איך נבחרים חברי הקרטל כדי שיתפקדו?

כל אחד מציע עצמו לקרטל והקבוצות נוצרות סביב נושא משותף, כל חבר בקרטל בוחר לעצמו תת-נושא או קוו מחקר משלו.  המפגשים מתקיימים בקצב שנקבע ע"י המשתתפים שנקראים "קרטליזנטיים".

ה-"פלוס אחד"

הוא נבחר ע"י הקרטליזנטיים.  ה-פלוס אחד" הוא האחראי על הגדרת הנושא או הקו של כל אחד מחברי הקרטל, על התנהלות השיח ועל גורל העבודה של כל אחד מחברי הקרטל. תפקידו הוא חיוני על מנת לתמוך בעבודה של כל אחד מהקרטליזנטיים, על מנת להתמודד עם משברים וכדי לשמור על המרחק בין הידע והאמת. ה-פלוס אחד" הופך גם למקשר עם האסכולה כאשר הוא מאפשר תצוגה של תוצרת הקרטל.

נושא העבודה

יצירת הקרטל היא הזדמנות כדי שכל אחד יבחר נושא או קו עבודה משלו: קריאת סמינר, עיבוד של קונספט או מקרה מסוים, חיבור של הפסיכואנליזה עם תחומים אחרים, וכדומה. ל-"קו" של כל אחד יש להוסיף נושא משותף שיעניק לקרטל כותרת  ותחת אותו שם הוא יוכל להיות מוכרז באסכולה.

)

התוצרת האינדיבידואלית העצמית

תוך כדי התהליך ובסוף התהליך כל משתתף עובד לפי האיווי שלו. למעשה אין בקרטל  תוצר קולקטיבי- כל אחד עושה את העבודה שלו, אף על פי שחלק מהקריאה יכולה להיות משותפת. כל אחד הוא אינדיבידואל בתוך הקבוצה, לכל אחד יש יחס אישי לפסיכואנליזה, וכל אחד משנה את תפיסתו בצורה שונה ביחס לפסיכואנליזה בהשפעת הקרטל.

הצגת העבודות

את תוצרת הקרטל אפשר להציג  בימי עיון של הקרטלים, אשר הם ההזדמנויות להוציא לאור את העיבודים השונים. אפשר גם לפרסם עבודות שונות ומיוחדות בפרסומים של ה-"שדה הפרוידיאני"

פרוק הקרטל

הקרטל לא יכול להתקיים יותר משנה או שנתיים. בסוף תקופה זאת יש לפרק אותו. מסקנה הכרחית זאת מאפשרת למנוע את האינרציה של קבוצות עבודה שמנציחות עצמן לנצח וחוסמות עלייתו של ידע חדש אצל הסובייקט. 

הקרטל היום

הניסיון שהצטבר מאז המצאת המנגנון המוסדי הזה מוכיח את פריונו  בקריאת טקסטים, בלימוד קונצסטים הבסיסיים ובחקירה הקבועה בפסיכואנליזה. הקרטל הינו לכן אמצעי לעיצוב הפסיכואנליטיים ומרכיב בסיסי במקורות הפרוידיאניים.

מודלים של קרטלים

הקרטלים המקובלים הם כדלקמן:  אקספרס (בעל זמן נקוב, יעד מדויק), מסורתיים (1 + 4), מורחבים, מ-6 עד 20 משתתפים,  בעלי יותר מנושא אחד כמו למשל פסיכואנליזה ואמנות, פסיכואנליזה ומדע, וכו' , אינטר-פרובינציאלים או בינלאומיים שמורכב מעמיתים ממקומות שונים המעוניינים לחקור נושא מסוים.

להלן הצעת העבודה לשנה הנוכחית

שלב ראשון  (הנוכחי), הסבר על הקרטלים הקיימים עד היום, הצגת מודלים שונים של קרטלים הפועלים היום ופרסום תרגומים מתוך ספרות על קרטלים בבלוג של הג'יפ, מיפוי קרטלים הפועלים בג'יפ בשנת 2014.

להלן המיפוי:

בשנת 2014 פועלים שלושה קרטלים רשומים ב-NLS  פלוס עוד אחד נוסף שכבר התחיל לפעול ויירשם בקרוב.
2015-2016

הקרטלים הרשומים:

קרטלים רשומים באתר של הנלס

Cartel 9 - Jacques Lacan - "Je Parle Aux Murs": Traduction

FARCHI NOA (plus-un)
noa.farchi@gmail.com .

BASOK YISHAY

yishaybasok@gmail.com .

BERNAT NATHAN

natibernat@gmail.com .

NASHILEVICH NETTA

netta.nash@gmail.com .

NEMIROVSKY SAMUEL

nmrvsky@yahoo.com .

WEINSTEIN GALI 

weinsteingalia@gmail.com

Cartel 38 - The Other Side of Psychoanalysis - Reading Seminar XVII

 CAROZ GIL (plus-un)

gil.caroz@skynet.be

 Beyond the Oedipus: What kind of master? Au delà de l'Oedipe: quel maître?

BERNAT NATHAN –

natibernat@gmail.com

What is the applicability of Miller's guidance towards S1 in the various discourses?

BERSHADSKY ROSTIK

Rostik11@012.net.il

 What are the possible forms of intervention towards the hysterization of discourse and the rising up of desire within the conceptualization of four discourses?

avinoamhaklai@gmail.com The Place of the Body in 4 Discourses

 NASHILEVICH NETTA 

–

 netta.nash@gmail.com

Theory of the Cuts - what happens in the transition between discourses, and how to identify a cut?

WEINSTEIN GALI 71 weinsteingalia@gmail.com How to master (a) discourse?

Cartel 2 - Ordinary Psychosis and the Body
Shanahan Florencia (plus-un)  florenciashanahan@gmail.com

Ordinary psychosis and rigid hysteria in relation to the body

Flomenbaum Zully

 zuleflo@gmail.com

La croyance et la psychose ordinaire. Rapport avec le sinthome: labilité et corps.

 Litten Roger

 roger.litten@gmail.com

Sinthome and body event in ordinary psychosis

Premazzi Beatriz

 b.premazzi@bluewin.ch

Entre transparence et impossible absence, le sujet féminin dans la psychose ordinaire

Vitto Mariela Veilingstraat

m.vitto@psicologo.nl

The transsexual and the body

Cartel 17 - Le Corps Parlant 

Samuel Nemirovsky (plus-un)

nmrvsky@yahoo.com 

Le parletre comme reste de la structure 

Ariel pilewski Dostai

arielgp1984@gmail.com

Trauma and the speaking body

 Naama Cifrony

naama.cifrony@gmail.com 

Chi Kong with Lacan: How does the practice of the Chinese Medicine heal - from a Lacanian perspective

 Noemi Baroth Harpaz 

nomibaroth@gmail.com 

La coupure et le parletre 

Robin Press Dostai

robinpress@gmail.com 

The speaking graph 

Zully Flomenbaum

Zuleflo@gmail.com

Des événements de corps doivent-ils être interprétés

Express cartel 

I) Ethique et la formation du psychanalyste
Cartel 1 -
Towards Dublin: Discreet signs in Ordinary psychosis. Clinic and treatment.
Malka Shein (plus-un)
 97 Haegoz st.
4994500 Neve Yarak
 Israel
 972505860353 sheinmalka@gmail.com
 Passing from the Sofa to the Couch, the Clinics Teaches.

Ahinoam Mezzer Gur Hakeren
12/1 3752120 Karkur Israel
+972507519033 mezergur@zahav.net.il
"A disturbance that occurred at the innermost juncture of the subject's sense of life"

Anat Fried
 8 Halamed-He 53403
Givataim
Irsael
 982508533324 Franat54@gmail.com
Signes discrets dans les psychoses ordinaires et la question de la formation en psychanalyse 

ם להיות חברי GIEP, הפלוס-אחד חייב להיות חבר ב-NLS

והשלב השלישי  הקמת צוות מצומצם שיארגן פעילויות   לקרטלים, כגון איסוף חומרים, יום  הפקט יוםעיון להצגת התוצרי עבודת הקרטלים , כתיבת חומרים חדשים לכלל החברים, ועוד רעיונות שיעלו תוך כדי עבודה משותפת.

מאחלת הצלחה לכולנו 

סולי פלומנבאום

מזכירת קרטלים – ג'אפ

מחפש קרטל: zuleflo@gmail.com

---

[1] cuatromasuno.eol.org.ar/Catalogo-de-Carteles.asp