28/8/14





הקרטל כדלת כניסה
מאת מיגל באסולס


"אין להיכנס לכאן מבלי להיכנס קודם לקרטל": זה עשוי להיות השלט התלוי בדלת הכניסה לאסכולה, בדומה לשלט שאפשר היה לראות על דלת האקדמיה של אפלטון: "אין להיכנס ללא ידע בגאומטריה".


הקרטל  הוא הבסיס של האסכולה, זאת המשמעות שלאקאן הציע על מנת להתאים את פעילות הקבוצה עם העבודה הייחודית של כל אחד ואחד: ניסיונו בקריאה ובמחקר, דרכו בידע החל מהלא ידוע, וכמו כן המצאותיו, במידה וקיימות.


אם הנושא שניתן לקרטל הוא משותף, התוצרת תהיה ייחודית לכל אחד ותוצע לאסכולה כדרך לקידום הפסיכואנליזה.


האם בלי כל הכנה מוקדמת יכול כל מצטרף חדש לתרום לפיתוח הפסיכואנליזה? אכן כן. זה מלכתחילה ההימור שמציעה האסכולה, שאינה מוגדרת כ-"אסכולה לפסיכואנליטיקאים ומועמדים", אלא כאסכולה של עובדים, כאשר היא אינה מפלה את אלה שניגשים אליה כטרדנים המצפים להיכנס לידע משוער, אלא ההיפך, היא הופכת את הידע המשוער לעיקרון למען העברת עבודה, והופכת מקורות ידע מחוץ לתחום הפסיכואנליטי לגורם שמאפשר לבדוק את הידע הפסיכואנליטי.


הקרטל לכן, הינו האימפליקציה הראשונה של כל אחד ואחד באסכולה. המבנה שלו מעניק זכות יתר לאפקט של סדרה מעל הקבוצה האנליטית ובכך מזכיר את הממשי שעליו הוא מבוסס. הלוגיקה שלאקאן נתן לוארבעה + אחדמפעילה אותו בסגנון של קבוצת Russel: ה-פלוס אחד חייב לגלם את הפרדוקס שגורם להתחברותה של הקבוצה, ובנוסף, להתפוררותה, לגרוע ממה שהיה מאחד אותה, האידאל של הידע. הפלוס אחד חייב לגרום לעיבוד הידע עבור כל אחד מחברי הקבוצההוא עצמו נחשב לחבר נוסף!!! - תוך כדי שהוא שומר על המשכיותה או מסמן את פירוקה, במידת הצורך. הוא הופך לעדות על חוסר היציבות של הקבוצה, זה שפועל כדי לאפשר חילופים עם חברים שונים באסכולה בזמן מוגדר מראש (כל שנה מינימום, כל שנתיים מקסימום).


לקרטל יש היסטוריה בלימוד של לאקאן. הוא נחשב מלכתחילה כ-"האיבר הבסיסי" של האסכולה, הוא התופעה האלמנטרית, העלה שתפקידו להעניק את המבנה של הצמח.  ב-1964 בטקס היסוד של ה-EFP, לאקאן כבר התייחס ל-"עיבוד נתמך ע"י קבוצה קטנה", מה שהקדים את הקרטל. ב-1981 חזר והתייחס אליו כ-"איבר בסיסי" של הניסיון החדש: ארבעה בוחרים באחד נוסף- ה "פלוס אחד", אשר תפקידו הוא לבחור נושאים, ולתת ייעוד לעבודה של כל חבר בקבוצה.


בולטת העובדה שבהזדמנויות שונות לאקאן מתייחס לקרטל כדרך הכניסה לאסכולה, מישהו יכול להתקבל לאסכולה בזמן שמשתתף בקרטל אך זה לא תנאי בל יעבור, אבל מומלץ מאד: מדובר על להצטרף בזכות העבודה ולא סתם בגלל עצם קיומו . מצד שני, ברור ששיטת הקרטל איננה ניתנת למימוש מחוץ לאסכולה, שכן הוא גם המען של העבודה של כל אחד.


"יופי של דרך לקבל אנשים!!".  אחד פשוט דופק על דלת האסכולה, עם האמירה- "רוצה להיות...", מישהו אחר עם האמירה "רוצה שיהיה לי...", כל אחד מחזיק אמירה שונה בכיסו שהופכת  את דרישתו למיוחדת במינה בזמן שהאסכולה עונה באמירה אחרת לכולם ולכל אחד מהם: עבודה בקרטל שמעוררת איווי לידע. איווי זה, וכדאי להבין זאת מלכתחילה, אינו מובן מאליו עבור הפסיכואנליזה: יש להצהיר אותו, לנסות לעבד את המבואות הסתומים שלו, ולהיות מוכנים לביקורת שאחרים עשויים להשמיע.


לכן, שחשוב להבטיח שהאסכולה "לעולם לא תהיה אתר תיירות...". המכניזם של הדלת לאסכולה הוא דומה למערכת "Pecci-Blount" (לפי הציור בדף 8 של המהדורה הראשונה של "אחד על אחד"), שרק נפתחת על מנת שוב להיסגר. ובנוסף : "...היא נפתחת אך ורק מבפנים" (Escritos עמוד 817).


ובכןאיך להיכנס? ... רק מבפנים, מהקרטל.


מקור:


Bassols, Miguel, La Puerta del Cartel, Archivos de Psicoanalisis- Marzo1991, pag 21-22.

תרגום : סולי פלומנבאום
עריכה: נטע נשילוויץ

10/11/13

ג'יאפ - תוכנית שנת פעילות 2013-14



מפגש עבודה בנושא הטראומה - 12.11.13

הזמנה

12.11.2103 בבית הסופר ברחוב קפלן 6 בתל אביב, בשעה 20:00
 מפגש עבודה בנושא הטראומה:
Le sujet est là, au lieu de cette chose obscure
qu’on appelle tantôt trauma, tantôt plaisir exquis.
Jacques Lacan
 
הסובייקט נמצא שם, במקום של הדבר החשוך הזה
הנקרא פעם טראומה, פעם הנאה נשגבת
ז'אק לאקאן
Il y a une théorie spontanée du traumatisme.
Ce qui ne pouvait arriver, est arrivé.
Impensable ! Inimaginable ! Insupportable ! Trop.
Christiane Alberti, Marie-Hélène Brousse
 
קיימת תיאוריה ספונטאנית על הטראומה: מה שאמור היה לא לקרות  - הרגע אירע.
בלתי ניתן לחשוב! בלתי ניתן לדמיין! בלתי נסבל! יותר מדי!
קריסטיאן אלברטי ו- מרי הלן ברוס
כאשר שאלתי את קריסטין אלברטי: מה עם הטראומה, ברגע שהפוסט טראומה זה לא זה, כי זה post, אחרי הדבר?
היא ענתה לי שהטראומה היא קונטינגנטית.
יכולתי לענות לה שגם האהבה. יש כאן כביש דו סיתרי. כיוון אחד למפגש אהבה וכיוון שני לטראומה.
או אולי זהו אותו כיוון? שאלה.
בכל מקרה, מתעניינים בטראומה כי יש איזור משותף עם חיי אהבה. תגיד לי את התיאוריה שלך על הקונטינגנטי ואיך אתה קושר אותה לטראומה, ואז גם בדרך אגב על חיי אהבה.
מרקו מאואס

מוצא חן בעיני הקישור המיידי שעושה מרקו בין הטראומה לבין האהבה. 
על גבי תשובתה של קריסטיאן אלברטי: "יכולתי לענות לה שגם האהבה".
למה לא? אלא שבמרובע שמשרטט עבורנו מילר לא מופיעה הטראומה בשום קודקוד.
יש התענגות - חרדה - איווי - אהבה... היכן הטראומה? האהבה מופיעה כתחנת מעבר אחת בין ההתענגות והאיווי, תחנת המעבר השנייה היא החרדה. כיצד נאמוד את הטראומה ביחס לרומבוס הזה?
אפשר שכל הבניין הזה איננו כי אם הדליריום שמוצע לנו כבית מגורים מוצק, בשכירות, בדמי מפתח, או בקנייה, שבתוכו אנו ממשכנים את חיינו על מנת שבבוא העת בשעת הצורך נוכל לפדות אותם כדי לקבל חיים שניים, שלישיים, וכה הלאה, כמו במשחקי המחשב בהם צוברים הילדים "חיים" שמאפשרים להם "למות" מספר פעמים
כלומר, הטראומטי אורב איכשהואף שהוא איננו עד שהוא שישנו, אך משהוא ישנו הוא כבר פוסט, פוסט שאיננו כי אם עדות לפרה
שלו כ- non-realized . אם כך, אם החרדה לא משקרת לעומת האהבה האם אפשר שלעומת הטראומטי היא מעט פחות "לא משקרת"? שכן בכול זאת החרדה נמצאית במבנה.
גבריאל דהאן    
 
הג'יאפ פותח את שנת הפעילות 2013-2014 עם ערב של דיון בנושא הטראומה:
 
מושג הטראומה הוא מעין קבוע בכתבים של פרויד בהוראה של ז'אק לאקאן, בפסיכואנליזה בכלל, ובפראקטיקות השונות של בריאות הנפש.
האם המושג השתנה? האם הקליניקה של טראומה השתנתה? האם המשיכה לאירוע טראומתי גברה?
השאלה המכנסת אותנו ביום זה היא "מה יש לאורינטצייה הלאקאניאנית לומר על הטראומה כאן והיום"?
 
הדוברים העיקריים: גבריאל דהאן ומרקו מאואס
נשמח כמובן בהשתתפותם של כל החברים והמתעניינים.
 
הטקסטים שמהווים בסיס לדיון מצורפים מטה.
 
המפגש יתקיים ביום 12 בנובמבר 2013  בשרה 20:00 בבית הסופר, רחוב קפלן 6 תל אביב.
בברכה, ועד הג'יאפ