המרחב הסינגולארי של ההדרכה-ברנרד סיינהב

Guillermo Ceniceros

כדי להציג את הדברים שלי, הייתי רוצה לשים דגש על שתי נקודות שגרסיאלה ברודסקי הבליטה, בין דברים אחרים, במאמר שהתפרסם ב- quarto"", שעסק בהכשרה של האנליטיקאי וליתר דיוק בחלק של ההדרכה.[1] "אין הכשרה פרוגרסיבית של אנליטיקאי. ההכשרה של אנליטיקאי היא רצף של נקודות של קרעים, של חסר המשכיות."[2]

רגעים אלו של קרע, היא מסכמת לאחר מכן, הם תוצאה של מפגש שקשור על סדק בידע – S(A)) – אשר לא יכול לשוב ולהסגר עם הסימבולי. התוצאה של מפגשים אלו היא אפקט של שיסוע סובייקטיבי.

אלו הם האפקטים של שיסוע סובייקטיבי, שנוצרו במהלך רגעי השבר בידע, שהייתי רוצה לשים עליהם דגש במסלול שנעשה אצל המדריך שלי. אלו הן שתי נקודות של שבר בידע  אשר הוברו בשני רגעים מדוייקים של הריפוי שלי. כל אחד מאפקטים אלו של חלוקה סובייקטיבית, קורלטיבי להתערבות של המדריך. מדובר כתוצאה מכך ברגעים קונטינגנטיים. טיבעו של הידע הוא היותו משתנה.

"לעולם לא אהיה אנליטיקאי", שמעתי עצמי מביע במהלך האנליזה שלי. זו הייתה כמובן הכחשה. אני מתרגל את המקצוע של אנליטיקאי. אולם למשפט זה שבוטא במסגרת אנליטית יהיו כמה השלכות והתפתחויות בקונטקסט אחר – זה של הדרכה.

כאשר התחלתי לקבל פציינטים, הרגשתי את ההכרח לפגוש מדריך. זה היה בשבילי לעבד ידע, ידע שהאמנתי שהוא מסדר אחר מאשר זה שעיבדתי בריפוי, ידע שלא היה קשור לעבודת הריפוי שלי. הערכתי שהיה עלי ללמוד הכל, שהלמידה הייתה לדוגמה הכרחית כדי שאתמצא במבנים הסובייקטיביים. השתוקקתי לידע. הידע הרפרנציאלי בהק עבורי. ציפיתי גם להכשרה קלינית מההדרכה. עמדה זו של בורות ביחס לידע הרפרנציאלי, אחרי הכל עמדה צנועה, לא הייתה אלא צעיף לנקודה חשוכה אחרת שהייתי רוצה להדגיש.

ההנחה של ידע חדש בסדק שהניבה ההתערבות הראשונה של המדריך, חנכה טרנספרנס חדש. זה שהידע היה ידע רפרנציאלי לא שינה מאום לעניין. זה אם כך במקום הזה של אחר גדול שחיכיתי לפרטנר שלי בקשר שחנכתי. פניתי, חשבתי לעצמי, לבכור המנוסה, אחר כשלישי שיודע. זה לא  במקום ששמתי אותו, שהתמקם המדריך שלי. זה היה למעשה מבלי לקחת בחשבון את האיווי של האנליטיקאי במימד הייחודי של ההדרכה שלי.

ההתערבות השנייה חזרה אל הראשונה והוברה במרווח של עשר שנים. הראשונה התרחשה בתחילת עבודתי איתו. השנייה הייתה מפגש אחרי הפאס. מעבר לסדק שנוצר בידע, שתיהן שואלות  על האיווי של האנליטיקאי. ראו להלן.

המדריך שלי אמר לי מתחילת עבודתי איתו: "לבטח, לנהל מוסד, זו התנסות, אבל אין לזה שום קשר עם ההתנסות של הבדידות של האקט. להיות מנהל של מוסד, אפילו אם הוא מתייחס לפרויד ולאקאן, זה לא להיות פסיכואנליסט." התערבות זו ענתה למה שהדגשתי במהלך המפגש הזה, את ההתנסות הקלינית שלי במוסדות. התערבות זו טלטלה אותי עמוקות. היה לה עלי אפקט של חלוקה סובייקטיבית. לא הבנתי על מה דברנו בכלל, התנודדתי על כני. היא יצרה פער בידע שלעולם לא שב ונסגר.

ובכך ההצבעה של המדריך שלי חנכה טרנספרנס מטבע אחר מזה שכונן עם האנליטיקאי שלי. היה צריך למעשה שאשפוך אור על משפט זה. נשארתי אצלו לבסוף ובנוסף המשכתי את האנליזה שלי במקום אחר.

משפט זה, קשה לשמיעה עבורי, בוטא במפגשים הראשונים, נשאר חקוק בסלע מבלי שאוכל לאמוד את היקפו. הוא הדהד, למרות שלא תפסתי אותו ברגע עצמו, עם משפט אחר זה שבוטא בדיספוזיטיב של הריפוי האנליטי : "לעולם לא אהיה אנליטיקאי, מאחר שדבר לא הכין אותי לכך, משום שאין לי הכשרה לכך, משום שבפשטות איני יודע".

לאחר מכן, היה פאס une, זה שהתרחש במהלך הריפוי: ההתנסות של הבדידות שצויינה באמצעות המעבר מהפיקציה של הסובייקט המונח לידע לאמת משקרת, המעבר לבדידות של האחד בלי האחר כערבות, לאחד שנותר לבד, ללא אחר – S1 מנותק באופן רדיקלי מ S2. זה מה שכיניתי: חציית המדבר[3]. התנסות זו  יכלה להתנסח במהלך פאס deux ואפשרה את הסערה על ידי המדריך שלי אשר למן תחילת המפגשים שלנו מייצרת עדיין גלים אחרי עשר שנים של הדרכה.

במהלך ההתנסות של פאס deux, כלומר זמן רב בדיעבד, פרוש זה של המדריך שלי חזר אלי. הצניעות המשקרת של הבורות שהתהדרתי בה למן ההתחלה אפשרה לי לפתע הצצה חטופה בנקודה אפלה. הבדידות של האחד לא נותנת שום ערבות לאחר. ההצעה של הפסיכואנליזה כוננה עבורי, רק עכשיו,  קפיצה לתוך התהום. הייתי מזועזע.

אבל זה לא היה הכל. זה בדיוק ברגע עצמו, שהוסמכתי  בפאס deux, זו שהתנסתי בה בבדידות זו של האחד בריפוי, בזמן של נישול סובייקטיבי, לפיכך זה ברגע בו עזבתי את האנליסט שלי, שהטרנספרנס עם המדריך הפך ליותר עקבי והתחזק. טרנספרנס אחר זה אשר התמקם במהלך הריפוי האנליטי, ברגע שבו החלטתי לקבל פציינטים, לא הופרע עם הפאס והמינוי שלי ל- AE. להפך, הוא התחזק באותה נקודה של התקשרות מיוחדת זו, טרנספרנס זה למדריך שלי הפך לשאלה עצמה שהועלתה במהלך המפגשים של ההדרכה.

שאלה זו  התבהרה עבורי יום אחד כאשר דברתי על כך עם אן-ליזי וכאשר ניסחתי את ארגון הפרוייקט של ערב זה בדיוק על ההדרכה. נוכחתי שההדרכה לא תפסה אותו מקום עבורה.

במהלך ההדרכה שבאה בעקבות המפגש הזה, דברתי על כך עם המדריך שלי. מה באתי לחפש אצלו? מה הוא היה עבורי? היה הכרחי לשאת, כתשובה היחידה לכל שאלה, את השתיקה האינסופית של המדריך שלי, כדי שאווכח שהיה זה בדיוק הערבות של האחר שלא יכולתי בלעדיה.

במהלך פגישה זו, נוכחתי מה היה הציר שעליו נסובו הפגישות שלי בהדרכה, זה היה שהאיווי של המדריך אינו דבר מה אחר מהאיווי של האנליטיקאי : "מדוע הוא אמר לי כך?" הייתי חייב זמן רב כדי להווכח שההתערבויות של המדריך נחרטו בראש ובראשונה במימד של ההיגד ולא במישלב של האמירה. המדריך התעניין בהיגד כשלעצמו שהופנה אליו ולא באמירה שלו. אוריינטציה זו של הפגישה שכוונה על ידי המדריך לעבר ההיגד שלי, הובילה אותי להתעניין באיווי של האנליטיקאי ובאקט שלו. ההדרכה לא יכולה לתת את הערבות של האחר, ההפך הגמור, היא לא יכולה אלא לשלוח אותך חזרה אל הבדידות של האקט. אין לצפות לשיעור מהדרכה כי אם רק זאת.

בהקשר זה, ההדרכה לכשעצמה עוסקת בדיסקורס האנליטי ובאקט האנליטי. האיווי של האנליטיקאי במרחב הסינגולרי של ההדרכה התחבר בראש ובראשונה עם ההגד של זה שבא למפגש עם המדריך. השתיקה המתעקשת של המדריך במקום של השאלה שלי הלכה לעמדה של סוכן בקשר בין הפרטנרים של ההדרכה. האפקט שמושג הוא ההפרדה מ- S1, מסמן אדון  האחראי לתפירה של הפגם באחר. S2, במקום של אמת מסמנית שהידע הוא לא ערב עבור האחד.

a S2                  S1

S

זו הנקודה שהדגישה גרסיאלה ברודסקי. הסובייקט השסוע הוא האפקט של שיח זה ושל האקט האנליטי, שנוצר על ידי זה שמסכים לתפוס את מקומו בהדרכה.

מתורגם מ : MENTAL no. 26

תרגום:

ענת פריד

אילנה הררי

---

[1] Brodsky G. "Effet d'un controle", Clinique de la formation dans la psychanalyse, Quarto, 76, mai 2002, pp. 78-79

[2] שם, עמ' 78ה, בהדרכה עימו

[3] Seynhaev B., "une passe. Temoignage au Cours de J.A. Miller", Qoatro, no 96, "Larret de la cure", octobre 2009, p. 19.